בזמן מלחמת העולם השנייה, בין מתקפה למתקפה, שאלו את ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל מדוע הוא לא חותך בתקציב התרבות במדינה, הוא השיב – 'אם לא תהיה לנו תרבות, עבור מה אנחנו נלחמים?'
התרבות היא העם, היא מחברת בין אנשים , בונה ומפתחת קהילות , יוצרת קשרים, היא האופי שלנו כמדינה וכחברה, היא מייצגת את העבר שלנו, את הדעות שלנו, את המחלוקות שיש בנינו.
על במת התיאטרון כבר לא מציגים ביקורת בימים אלו , היכלי התרבות נעלו שעריהם , הנגנים והזמרים כבר לא משקפים את מכאובם ותקוותם לקהל דרך שיר נוגע, יצירות האמנות במוזיאונים עומדות זקופות בחושך בודד ואנחנו, האזרחים, מתנתקים אט אט מהבסיס האנושי שלנו – החוויה התרבותית , שהיא הרוח, היא נפש האדם הסופגת אליה בשקיקה אומנות , מוסיקה, ספרות טובה, קולנוע ותיאטרון ועכשיו ריק.
התרבות מלווה את האדם מהרגע הראשון, היא מאפיינת ומשקפת תקופות שונות, מצבים, מלחמות, סערות ושלום, היא מציירת רגעי אחווה, אושר וכאב. היא מלמדת אותנו על איך התנהגו לפני אלף שנים, מאה או עשר, היא מספרת לנו מה חשבו, על מה נלחמו, מה קידשו ואיך התבטאו. התרבות היא ספר ההיסטוריה המעמיק ביותר של החברה האנושית. איך ייראה פרק הקורונה בספר הזה? האם יהיו בו דפים חלקים וריקים או שהוא יספר לנו את הסיפור האנושי המרתק של הימים האלו?
המדינה שלנו נמצאת בקיפאון תרבותי כבר חודש. אין הופעות, הצגות, מוזיאונים, החוויה התרבותית הבסיסית שלנו הוחלפה בתרבות טלוויזיה ורשתות חברתיות בלבד. אמנם העולם המשתנה והעידן הנוכחי הביאו איתו את אלו, אך לצידם צועדת בגאווה התרבות האחרת, האיכותית , החופשיה מרייטינג ולייקים, שמביאה את הביטוי הטהור של האמן ושל החברה, שמאפשרת לך להרגיש את הסיפור בגוף, להסתכל בעיניי המציג ולהתחבר לקצב.
הסופר הצ'כי-צרפתי מילן קונדֶרה אמר כי התרבות היא זיכרונה של אומה, מצפונה המשותף, המשכיותה ההיסטורית והצורה שבה היא חושבת וחיה. האם המלחמה נטולת התרבות בקורונה תקפיא את המוזה של האמנים? ואיך נצליח להפשירה לאחר מכן. מה שאני יודעת היטב זה שהתרבות לא תאכזב אותנו, רגע אחרי שתחלוף הקורונה, היא תצייר במדויק, בצבעים שונים ובקולות מגוונים את התקופה הזו ותשקף לנו את הסערה שעברנו כולנו, כדי שנחקוק אותה בהיסטוריה התרבותית שלנו לדורי דורות.
אני תקווה שהמנהיגים שלנו זוכרים ויזכרו תמיד שהתרבות היא לא מותרות, היא הבסיס של החברה האנושית, היא השורשים של החברה הישראלית, ועץ בלי שורשים לא יגדל – הוא ימות.
הכותבת היא מנהלת מחלקת התרבות במועצה האזורית בני שמעון.
