עם קיר זיכרון אינטראקטיבי של הצלם הנודע זיו קורן ושיעורי חינוך ייעודיים: בתיכון ציינו את יום הזיכרון הממלכתי מתוך חיבור בין כאב, ערבות הדדית ותקווה
תיכון יוצר עתיד באר-שבע ציין היום את יום הזיכרון הממלכתי השלישי לטבח השבעה באוקטובר במתכונת ייחודית, שחיברה בין התבוננות אישית ושיח פורה בכיתות. היום נפתח בהתכנסות של כלל התלמידים והצוות במתחם המצויינות החדש שאת קירותיו מעטרים משפטי העצמה של חללים בכתב ידם המקורי. לאחר מכן, התקיים טקס מרגש במיוחד בו ציין בנאומו מנהל בית הספר, מאיר אבן שימול: "שלוש שנים הן פרק זמן קצר מאוד במונחים היסטוריים, אך יש לו חשיבות מכרעת. לצד החובה הקדושה שבזיכרון, כולנו נמצאים עדיין בעיצומו של תהליך ריפוי עמוק, עיבוד והבנה. השאלה הנוקבת כיצד אירוע כזה התחולל לעם שלנו עודנה מרחפת מעלינו, והתפקיד שלנו כמערכת חינוכית הוא לאפשר לתלמידים לעבד את הכאב הדק והמטלטל הזה, ומתוכו לצמוח אל מנהיגות, חוסן וערבות הדדית".
במרכז הפעילות בתיכון יוצר עתיד באר-שבע עמד קיר זיכרון אינטראקטיבי שהוצב ברחבה המרכזית, ובו כ-100 תמונות אותנטיות בגדלים שונים שתועדו על-ידי הצלם זיו קורן – מהשעות הראשונות של המתקפה. התמונות הציגו את פסיפס החברה הישראלית בסיטואציות מורכבות, לצד דברי הסבר. במסגרת המשימה האישית, התלמידים התבקשו להתבונן בקיר, לבחור תמונה אחת שמעוררת בהם רגש או מחשבה מיוחדת ולשתף בהן את הסובבים.
בהמשך היום התקיימו בבית הספר שיעורי חינוך ייעודיים תחת הכותרת "בין זיכרון לתקווה – 7 באוקטובר דרך העיניים שלנו". השיעור נפתח בצפייה בסרטון מתיעוד השיחה המצמררת של המשטרה עם ילדיהם רועי וסמדר עידן ז"ל, שנרצחו בכפר עזה בבוקר הטבח וכן בסקירת רקע על מתקפת הטרור, שהובילה לדיון פתוח שבו שיתפו התלמידים בזיכרונות האישיים מאותו בוקר, בשינויים שחוו מאז ובתחושותיהם כיום. בהמשך צפו התלמידים בהקלטה של הצלם זיו קורן המסביר את הרציונל שעמד מאחורי התיעוד בשטח, ודנו בתמונות שצילמו בבוקר תוך חיפוש אחר נקודות אור, נתינה וגבורה.
"זה יום זיכרון שונה לגמרי מבחינתנו", שיתף תלמיד בית הספר נועם דהן. "מבין כל ימי הזיכרון – זה האירוע הראשון שאנחנו ממש חיינו אותו בזמן אמת, ולא רק למדנו עליו. הזיכרונות מהשבעה באוקטובר עדיין טריים וחיים בנו: המראות של אותו הבוקר, התמונות של משפחות שנעלמו ברגע, והדאגה למען החטופים. כשהאירוע עדיין פועם בתוכנו ונוכח ביום-יום, יום הזיכרון הופך להרבה יותר עוצמתי, אישי ומטלטל".
היום העוצמתי ננעל בשיחה מסכמת שהציפה את השאלה הכואבת: איזו חברה אנחנו רוצים להיות בעקבות מה שקרה. התשובות שעלו הן חברה של אנשים שרואים זה את זה, עוזרים, ומגלים אחריות וערבות הדדית. רגע לפני היציאה מהכיתה, קיימו תלמידי התיכון "מילת קוד" ליציאה, שבה כל תלמיד שלח לקבוצה הכיתתית מילה אחת שמשדרת עוצמה או חוסן שהוא לוקח איתו מהשיעור.
