אלה חלוצי הנגב שיקבלו אות הוקרה על פועלם למען הנגב מהשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, הרב אריה (מכלוף) דרעי בועידת הנגב ה-8
בתאריך 20.3 תתקיים בדימונה ועידת הנגב ה-8 בהובלת המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל והעומד בראשו אריה (מכלוף) דרעי, ובאמצעות הרשות לפיתוח הנגב. הועידה תתקיים במעמד ראש הממשלה, ובהשתתפות שרים, ראשי רשויות מהדרום ובכירים במשק הישראלי. הועידה תעסוק במגוון נושאים והיבטים הקשורים להזדמנויות וההתפתחויות שחלו במרחב הדרומי במהלך 70 השנים האחרונות, וכן, במהלך השנים הבאות והינה בסימן הצדעה לעיירות הפיתוח ודור המייסדים.
במעמד הוועידה יתקיים טקס הוקרה לחלוצי הנגב, במסגרתו יקבלו תשעה ותיקים מהנגב אות הוקרה מהשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, על פועלם למען עיירת הפיתוח בה הם מתגוררים. יקיר הנגב הם פעילים ופעילות שבלטו בעשייתם לטובת פיתוח המרחב והביאו אותו להצלחה. היקירים הם בני למעלה מ-70, נמנים על ותיקי הישוב ומקימיו, שמתגוררים עד היום בנגב ושאחד יותר מהבנים והנכדים שלהם מתגוררים בישוב.
אות חלוצת הנגב לעיר ירוחם יוענק לאסתר משילקר (80). משילקר נולדה בשנת 1938 בכפר טלה שבהודו. בשנת 1955 נישאה לדוד ועברה לגור בעיר מומבאי שם נולדו להם חמישה ילדים. בשנת 1970 עלתה אסתר עם משפחתה לישראל, ישירות לעיר ירוחם ואז גם נולד ילדם השישי. אסתר הייתה עקרת בית ובעלה עבד במפעל פיניציה בעיר. בשנת 1977 בעלה של אסתר נפטר והיא גידלה לבד את כל ששת ילדיה. בשנת 1989 שכלה את בנה יצחק בן 27 במסגרת הצבא ולאחר כחודשיים באותה השנה שכלה את בנה השני בנימין שנפטר מדום לב בגיל 25. כיום, שלושה מילידה גרים בירוחם ואחת בדימונה מהם יש לה 16 נכדים ו-11 נינים.
את אות חלוץ הנגב לעיר דימונה יקבל תושב העיר ישראל נבון. ישראל עלה לארץ בשנת 1957 לבאר שבע. כשהגיע החל לעבוד במע"צ והיה בצוות העובדים שסללו את כביש באר שבע-אילת. כשנה לאחר מכן גויס ישראל לצבא ולאחר שחרורו עבר לגור בדימונה, שם שימש כמזכיר תנועת המפד"ל בעיר. בשנת 1965 נבחר נבון כחבר מועצה מקומית דימונה וב-68' נבחר לכהן כסגן ראש העיר דימונה. באמצע שנות השבעים שימש ישראל כראש המועצה הדתית בעיר עד שנת 1994, אז עבר לשמש כסגן ראש העיר דאז, גבריאל ללוש. ישראל, נשוי לסימה ולהם שישה ילדים, 16 נכדים ו12 נינים, יחגוג בדצמבר הקרוב יום הולדת שמונים.
אות חלוץ הנגב לעיר ערד יוענק לאורי פרי (83). פרי נולד בשנת 1935 ומתגורר בערד משנת 1963. בעברו עבד בבניית הכור בדימונה כהנדסאי בניין, לאחר מכן ניהל את סניף סולל בונה שהייתה החברה שבנתה את העיר ערד בשנותיה הראשונות. כיום פרי עובד כמנהל פרויקט בניין בעיר במשרה מלאה. פרי שייך לוותיקי היישוב, נחשב לאחד ממקימי ומייסדי העיר ערד ופעל רבות למען ביסוס ופיתוח העיר.
פרי הוא איש של חזון, הגשמה, ואחראיות אישית וככזה הוא גם פועל רבות למען העיר. פרי התנדב במשך חמש עשרה שנה כמרכז פעילויות פס"ח (פינוי-סעד-חללים) בערד, בן השנים 1982-1990 שימש כמנהל מקהלת ערד בהתנדבות וניהול מטעם המועצה את חגיגות ה-20 לעיר בה השתתפו כ-600 מתושבי ערד. בנוסף פרי פועל רבות למען התרבות בעיר בן היתר ניהל כ-5 שנים את התיאטרון "ניגון עתיק", הקים את המוזאון ההיסטורי של העיר ועד היום מדריך קבוצות מכל הארץ המגיעות למוזאון ללמוד את סיפורה של ערד.
אות חלוצת הנגב לעיר שדרות יוענק לזמירה מימון. מימון נולדה בלוב לזוג הורים ושבעה אחים שניצלו בנס בתקופת מלחמת העולם השנייה. זמירה ובעלה התחתנו מאוד צעירים והקימו משפחה בת שמונה ילדים, שניים מהם נפטרו בלוב. בשנת 1951 עלתה ארצה ישירות למעברת גבים דורות. בשנת 1956 עברה המשפחה לשדרות לדירה בגודל של 48 מ"ר. זמירה בת 104, סבתא ל- 40 נכדים ו-132 נינים ומהנינים נולדו 2 צאצאים.
את אות חלוץ הנגב של קרית-גת יקבל תושב העיר יצחק עדות. יצחק, יליד 1929, עלה לארץ מתורכיה והגיע לקרית גת בשנת 1958. הוא החל לעבוד במשטרת ישראל ובשנת 1965 הפך יצחק עדות למפקד התחנה בקרית גת. בשנת 1966 עבר עדות לתפקיד בעירייה וניהל את מערך שירותי הגביה בקרית גת במשך שלושים שנה. במהלך כל השנים התנדב יצחק בעמותות וארגונים בעיר ואף שימש כמנהל עמותת איל"ן והאגודה למלחמה בסרטן בקרית גת.
גם בימים אלו ממשיך יצחק עדות להתנדב בעמותת "ידיד" לקידום אוכלוסיות מוגנות. בזמנו הפנוי הוא חבר בהנהלת מכללת הגימלאים בקרית גת ופעיל במרכז לאוכלוסייה הבוגרת. במכתב ההמלצה על הענקת אות חלוץ הנגב ליצחק עדות נכתב: "יצחק נעים הליכות ומסביר פנים לכולם. מגלם באישיותו הכובשת את דור המייסדים הנפלא והיקר אשר במו-ידיהם בנו עיר ואם בישראל".
את אות חלוץ הנגב לעיר אילת יקבל שמוליק תגר, תושב העיר. שמוליק הגיע לאילת בסוף שנות ה-50 בזמן שירותו הצבאי. לאחר שהשתחרר החליט לחזור ולגור באילת כעובד בק.צ.א.א. כעשר שנים לאחר מכן החל תגר לעבוד כרכז התרבות בבית פיליפ מוריי והיה אחראי לכל אירועי התרבות של אילת. בשנת 1976 טס תגר עם אשתו ריקי ושלושת ילדיו לשליחות מטעם הסוכנות היהודית לבוסטון בארה"ב. כשחזר החל לעבוד בעיריית אילת שם הקים את אגף התיירות. כמנהל האגף פיתח שמוליק את "סיירת התיירות" של אילת והיה אחראי על הקשרים עם ערים תאומות בעולם. שמוליק תגר עבד עם ארבעה ראשי ערים שונים עד ליציאתו לגמלאות.
במהלך השנים יזם שמוליק תגר פרויקטים סביבתיים, תיירותיים ותרבותיים בעיר ביניהם הקמת פארק הצפרות, הקמת מוזיאון "עירי אילת", הקמת גלריה לאמני אילת, הקמת קבוצת נוער 'שומרי המפרץ' לניקיון מפרץ אילת, ועוד. תגר כיום משמש כמזכיר ועדת ערים תאומות ומרצה בהתנדבות על העיר והאזור לחיילי צה"ל, לניצולי שואה ולכל קבוצה אחרת הפונה ומבקשת. לאורך כל שנות מגוריו בעיר ואף היום ממשיך תגר להיות פעיל בכל התחומים הקרובים לליבו ובעיקר בתחומי התיירות, הסביבה והקשרים הבינלאומיים. תגר נשוי לריקי ולהם ארבעה ילדים ושבעה נכדים אילתיים.
אות חלוץ הנגב לעיר אופקים יוענק ליוסי מרציאנו, יו"ר ההסתדרות ויו"ר האגף לדמוקרטיה תעשייתית. יוסי נולד במרוקו וכשהיה בן 12 עלה עם משפחתו לאופקים. את לימודיו סיים במחזור הראשון של בית הספר "אשלים", בית הספר הראשון שנוסד בעיר. בתום לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל, שירת בתותחנים והשתחרר בדרגת רס"ר. עם שחרורו חזר לאופקים ועבד במפעל לליטוש יהלומים.
מגיל צעיר היה מעורב פוליטית וכחלק מהאג'נדה שלו הוא אירגן חבורה של צעירים שהצטרפו למפ"ם והתמודדו על מקום במועצת הפועלים. בשנת 69 התמודד יוסי בראש רשימת מפ"ם במסגרת המערך שכבש את ראשות המועצה באופקים ושימש כסגן ומ"מ ראש המועצה במשך שלוש קדנציות. באותה תקופה אופקים זכתה לכינוי "עיר הגנים של הנגב" ובין היתר שימש כיו"ר הנהלת המתנ"ס הראשון והניח את התשתית הראשונה לפעילות הנוער התרבות והספורט וכממונה על הרווחה שפ"ע ותשתיות.
במהלך השנים נבחר לרכז את הפעילות המוניציפאלית של מפ"ם בארץ ובמקביל התנדב לשמש כיו"ר האגודה למען הזקן והיה מעורב בבית האבות של אופקים. בשנת 1994 נבחר ליו"ר ההסתדרות באופקים וניהול מאבקים גדולים ושביתות ענק נגד סגירת מפעלים באופקים ובנגב. בשנת 1998 נבחר יוסי לראשות סיעת מר"צ בהסתדרות ומאז משמש כחבר הנהגת ההסתדרות. יוסי נשוי לדינה ואב לחמישה ילדים, כולם מתגוררים בנגב.
אות חלוץ הנגב לעיר נתיבות יוענק לעמוס כהן (74). עמוס נולד בטוניס בשנת 1944 ובשנת 1952 עלה ארצה והתגורר עם משפחתו במושב בית הגדי בסמוך לנתיבות. בגיל 14 התייתם מאביו ועול הפרנסה של משפחתו נפל על כתפו. עם נישואיו קבע את ביתו בנתיבות ונמנה עם מייסדי העיר ותושביה הראשונים. צעדיו הראשונים של עמוס בקריירה עשה בתחום המתכת לבניין. במרוצת הנשים העסק הקטן הפל למפעל "אדירם", מפעל גדול המייצר קונסטרוקציות מתכת. כיום המפעל מעסיק עשרות רבות של עובדים ומספק פרנסה לתושבים רבים מהעיר ומהסביבה. בהמשך הקים חברה נוספת "פלג-אדירם" שגם זו מספקת מקומות עבודה לעשרות עובדים מהאזור.
כיום מרבית הפרויקטים של החברה נמצאים במרכז אך בגלל שעמוס כהן מחובר בכל לבו לנתיבות, הוא ממשיך לגור בעיר בה גדול ובה חינך את ילדיו. בנוסף לעיסוקיו הרבים עמוס מעורב ציבורית וחברתית ושימש תקופה ארוכה כחבר בחברה לפיתוח כלכלי בנתיבות. כמו כן, הוא פעיל בוועד בית הכנסת הוותיק "מקור חיים" ומסייע ותורם למוסדות וגופים ציבוריים רבים.
אות חלוץ הנגב לעיר מצפה רמון יוענק לגב' רחל אטלי. רחל נולדה בשנת 1930 באלג'יריה. בזמן מלחמת העולם השנייה 'נזרקה' עם שאר הילדים היהודים מבית הספר והתחילה לעבוד עם אמה במפעל לסוכריות. כשהייתה בת 15 הצטרפה לתנועה ששמה לה למטרה לעלות את כל הצעירים לארץ ישראל. היא עלתה ארצה בשנת 1951, יחד עם עוד כ-40 צעירים שאחד מהם הפך לימים לבעלה ואב ילידה. משעלו לארץ עברו הכשרה בקיבוץ ובשנת 56 הצטרפו לאגודה החקלאית השיתופית במצפה רמון במטרה הלקים את יישוב קואופרטיבי לצד מחנה העובדים שליד הדרך הנסללת בן מכתש רמון לאילת. הם בנו את מצפה רמון, צריף אחר צריף, בהתחלה היו צריכים להתמודד עם תנאים קשים של מחסור במים, חשמל ומזון. רחל היא מאחרוני חלוצי מצפה רמון שעוד חיים בעיר.
מנכ"ל המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, אריאל משעל: "ועידת הנגב שתערך בדימונה, היא הזדמנות מצוינת להציג את העשייה באזור ולהצדיע לאלה שהקדישו את חייהם למענה. במסגרת האירוע נעניק לראשונה את אות יקיר הנגב לאנשים שהמדינה מוקירה את פועלם לטובת ההתפתחות האזורית וישוב הנגב. בנוסף, נעמוד על הפעילויות שנבצע בעתיד כדי לקדם את הנגב ולהפיכתו למרכז הישראלי החדש״.
מנכ"ל הרשות לפיתוח הנגב, משה מור יוסף: "אנו ברשות לפיתוח הנגב פועלים על מנת להעניק לנגב ולתושביו את התנאים הטובים ביותר, דבר שמתבטא ביצירה והפעלת פרויקטים שיביאו לשינוי תפיסתי ותודעתי באשר למעמד הנגב, ומתוך רצון למצות את הפוטנציאל העצום שמצוי בו. בשנה האחרונה הכפלנו תקציבים למיזמים רבים, כגון 'מצוינגב' בתחום החינוך, 'גו-נגב' בתחום התיירות ו'ביז בנגב' בתחום הכלכלה, מתוך אמונה כי המחויבות שלנו כלפי האזרחים תתרום ותשפיע להגשמתם האישית וכך גם להגשמת חזון הנגב כולו".
