נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים אתמול, יום רביעי, כ״ג בתשרי, 15 באוקטובר באזכרתו של אלחנן קלמנזון ז״ל, שלחם ונפל בשמונה באוקטובר 2023.
עם הגעתו נטע הנשיא עץ לזכרו של אלחנן לצד הרב בני קלמנזון, אביו של אלחנן ונשיא ישיבת עתניאל ועם שי ונקרט, אביו של שורד השבי עומר ונקרט.
מצורפים עקרי דבריו של נשיא המדינה:
״באותו יום נורא של שבעה באוקטובר, באותה שבת שמחת תורה, נשמעו האזעקות והזעקות מן העוטף. הן לא נשמעו רק באוזניים אלא קודם כל בלב. אלחנן, אחיו מנחם, ואחיינו איתיאל, שמעו אותן כאן, בהר. הם לא המתינו לפקודה, הם לא שאלו ״האם זה תפקידי?" הם פשוט יצאו. ירדו מההר לשדות העוטף, באחריות, בנחישות בתחושת שליחות כמו יהודה אל בנימין, כמו כל מי שהבין אז שערבות איננה רק ערך – היא גם ציווי, קריאה.
הם ירדו עם נשק וידיעה אחת בלב – אחינו בסכנה – ואנחנו הולכים. כל ישותם זעקה "הנני!". הדרך מביתם שבעתניאל לשדות בארי לא קצרה, אבל המרחק האמיתי, אותו מרחק שבין קהילות, בין עולמות, בין לבבות, התבטל באותו יום, והפך לאחריות, אומץ ואמונה. הם נלחמו במשך שעות – בית אחרי בית, ממ״ד אחרי ממ״ד; ובתוך הזוועה הנוראה, אלחנן היה עמוד האש לפני המחנה. הוא נפל כשהוא ממלא במותו את שבועת חייו – "להגנת המולדת ולחירות ישראל".
המעמד המקודש הזה, לא מעלה על נס רק את זכרו של אלחנן, אלא גם את הדרך שהוא ציווה לנו בחייו ובמותו. דרך שמחברת בין חבלי ארץ מולדת, בין קהילות ומגזרים, בין בני אדם. דרך שלא נשארת רק ככביש על מפה, אלא הופכת למסלול לתיקון לריפוי, לבניין. מן ההר לשדה, ומן השדה בחזרה אל ההר.
בני משפחת קלמנזון היקרים והאהובים, כנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל, אני מרכין את ראשי בפניכם בתודה וביראה ובאהבה. אתם לימדתם אותנו ש״ספרא וסייפא״ זו לא רק סיסמה אלא דרך חיים. בביתכם התורה והמעשה הם לא עולמות נפרדים אלא נשימה אחת. הרב בני היקר, הרבנית יוכבד אתם גידלתם דורות של תלמידים על אהבת התורה, העם, הארץ, המדינה והאדם, ובעיקר – על החובה לקום ולעשות. כך גידלתם את כל המשפחה כמובן את אלחנן. כך הוא חי. כך פעל כך הוא נפל.
חייתם עם גיבור, גיבור ישראלי שהקדים שנים לביטחון ישראל והיה באותו יום גיבור אלמוני עד שהפך להיות גיבור של האומה כולה. מנחם היקר, אתה ביטאת את רוח המשפחה במשפט אחד שנכנס לליבו של כל ישראלי: ״בשביל אח עושים הכל״.
יקירותיי ויקיריי, אין ספק שהימים הללו הם היסטוריים ומרגשים לאין קץ, כשאנחנו חווים איזשהו קצה של נשימה כשאהובינו היקרים כל כך שבים אלינו מידי המרצחים – מי לביתם ולשיקום ומי לקבר ישראל. עם שלם נאבק שנתיים תמימות כדי להגיע לרגע המיוחל הזה, ואי אפשר שלא לשמוח ולחוש שהנה – גם אם זה לא הסוף, אולי אנחנו הולכים וקרבים אליו.
יחד אתכם, אני מתפלל להצלחתם ושלומם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, ומצדיע להם, לפצועים בגוף ובנפש, לחללי צה"ל ולמשפחות השכולות, על תרומתם למהלכים ההיסטוריים החשובים שאנחנו זוכים להם בימים אלה.
אכן, כשאנחנו עומדים היום ליד קברו של אלחנן, אנחנו נושאים יחד עם הכאב גם גאווה גדולה – גאווה בגיבורי ישראל – כמו אלחנן – וגאווה בעם הזה, המלוכד, האחד, היחיד והמיוחד.
מי ייתן ונלך כולנו בדרכו של אלחנן – דרך של אחווה ואחריות, דרך שמחברת את ההר והשדה, את התורה והמעשה, את החיים והזיכרון. מי ייתן ונזכה לראות במהרה את עמנו יושב לבטח יחד, כאחים. יהי זכרו של אלחנן קלמנזון ברוך, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים״.
