בקמפוסים של SCE המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון התקיימו הבוקר טקסים לציון יום הזיכרון הלאומי לאירועי שבעה באוקטובר ולנופלים במלחמת חרבות ברזל. לצד דברי הזיכרון וההתייחדות, עמדו במרכז הטקסים גם הסיפורים האישיים של מי שאיבדו את יקיריהם ושל חברים שביקשו להמשיך ולספר את סיפורם.
נשאה דברים רוית ברדיצ'סקי, אמו של איתי ברדיצ'סקי ז"ל ,בוגר המחלקה להנדסת חשמל ב SCE שנרצח יחד עם רעייתו הדר בביתם בכפר עזה בשבעה באוקטובר. בני הזוג, הספיקו להסתיר את ילדיהם התאומים, שהיו אז בני עשרה חודשים בלבד, בממ"ד כאשר מחבלים פרצו לביתם. איתי והדר ז"ל ניסו להגן על ביתם ונרצחו, בעוד התאומים נותרו בממ"ד במשך שעות ארוכות עד שחולצו בשלום.
לאחר מכן עלה אוריאל נחמני, עובד המכללה, שסיפר על חברו, פקד אנדריי פושיבאי ז"ל, שנפל בקרבות השבעה באוקטובר בזמן שאבטח את מסיבת הנובה ברעים. "אנדריי נולד באוקראינה ושירת בצבא האוקראיני. לאחר שגילה על שורשיו היהודיים, החליט לעלות ארצה בגיל 24 ולהתגייס לצה"ל בתור חייל בודד לחיל החימוש, שם שימש כקצין חימוש בבסיס של חיל התותחנים. בתום שירותו הצבאי התגייס למשטרה וסיים קורס קצינים".
בליל 6 באוקטובר לקח אנדריי על עצמו משימת אבטחה במסיבת הנובה. עם תחילת מתקפת חמאס בבוקר שלמחרת, הוא נלחם במחבלים וסייע בחילוץ המבלים. לדברי נחמני, אנדריי המשיך להילחם במקום עד שנפל במהלך חילופי האש. "הייתי רוצה לומר לאנדריי, שרק ביום הזיכרון האחרון הצלחתי להגיע אל הקבר שלך בפעם הראשונה. לא ידעתי היכן אתה קבור, אבל כמו בחיים כך גם עכשיו – ישר הבחנתי בקברך, ראשון, בולט. היית אדם גדול עם לב ענק ולעולם לא אתן שישכחו אותך. נוח על משכבך בשלום, חבר יקר, אני מצדיע לך".
כמו כן, נשאה דברי זיכרון גם רימונה לוי, אימו של לידור לוי ז"ל, בוגר המחלקה להנדסת תוכנה בקמפוס אשדוד, שנרצח בפיגוע הדקירה בגן יבנה. בני משפחתו סיפרו כי לידור היה אבא, בן זוג, אח ובן למופת. בשנת 2009 הוא נפצע באורח קשה במהלך פעילות מבצעית בעזה, אך עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ביקש להתגייס על מנת לשוב לתרום.
פרופ' יהודה חדד, מייסד SCE המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון: "אירועי שבעה באוקטובר והמלחמה שנמשכה בעקבותיהם הותירו חותם עמוק בחברה הישראלית וגם בקהילת המכללה שלנו. בחרנו גם השנה לתת מקום לסיפורים האישיים שמאחורי השמות – לבוגרים, לחברים וליקרים שאינם איתנו עוד. האחריות שלנו היא לזכור אותם, להמשיך לספר את סיפורם ולהעביר לדור הצעיר את הערכים, הרוח והמורשת שהותירו אחריהם."
באמצעות הסיפורים האישיים שהובאו בטקסים בשני הקמפוסים, עצרו קהילות המכללה כדי לזכור, להתייחד ולהנציח את הנופלים ואת סיפוריהם.
