כך אמר דני בן דוד, מנהל אזור נגב מערבי בקרן קימת לישראל בנוגע לטרור העפיפונים מרצועת עזה. תקיפות העפיפונים הגורמים לשריפות בעוטף עזה החלו לפני מספר חודשים ובינתיים בשטח כוחות כיבוי של קק"ל ורשות כיבוי אש מתכוננים מדי יום להצתות הבאות.
ההצתות והשריפות בעוטף עזה ממשיכות להגיע מדי יום, החל משעה 12:00, כאשר הרוחות משנות כיוון ומגיעות ממערב אל עבר יישובי עוטף עזה. מעבר לשטחים החקלאיים שנשרפו, עולים באש מדי יום עשרות או מאות דונמים של יער נטוע המהווה ריאה ירוקה עבור תושבי האזור ומעין גדר ביטחון בין יישובי העוטף לרצועת עזה. צוות עובדי מרחב דרום של קק"ל נדרשים להפסיק את העבודות השוטפות ולהתעסק בכיבוי האש במהלך רוב שעות היום.
דני בן דוד, מנהל אזור נגב מערבי בקק"ל סיפר על הנזקים: "בשגרה אנחנו בעיקר עסוקים עם טיפול בנטיעות החדשות שנטענו במהלך החורף האחרון ובט"ו בשבט. בנוסף היינו צריכים לקדם גם את העבודות השוטפות הנוספות שיש לנו ביער כמו טיפול בחניונים, טיפול בשבילי אופניים, עבודות עם הקהילה ועוד. בחודש וחצי האחרונים אנחנו משקיעים המון כח אדם לשריפות וחלק מהעובדים מופנים למשימות כיבוי כבר משעות הבוקר. מסיבה זו אנו בחוסר ובאיחור בעבודות השוטפות ולא הספקנו הרבה ממשימות האביב שהגדרנו לעצמנו. בקיץ, שמבחינתנו החל לאחרונה, אנו אמורים להיות עסוקים בטיפולי השקייה וטיפוח וגם על משימות אלו אנחנו באיחור.
מעבר לזה ברמה האישית שלי, אם היית קובע ישיבות לאורך כל שעות היום, כיום אני מבקש שהישיבות יתקיימו עד שעה 14 כדי לפנות את עצמי לשריפות בשעות אחר הצהריים. שעות הפעילות כמובן גם מונעות ממני להגיע בשעות נורמליות הביתה ולכן אני מבלה פחות עם המשפחה, הרבה יותר מוטרד, קם מאוד מוקדם בבוקר וחוזר לעבודה וככה המצב כבר חודש וחצי כמעט חודשיים, תקופה לא קלה".
על השריפות סיפר בן דוד: "עד כה, מבדיקות שביצענו בקק"ל, נשרפו 2080 דונמים של יער. צוותי קק"ל, המורכבים מעובדי המרחב וכבאים של קק"ל, עובדים כל יום מאז שהתחיל טרור העפיפונים בכיבוי שריפות היער. בכל שריפה פועלים בין 12-18 עובדי קק"ל מרחב דרום עם שלוש כבאיות.
מדי יום ישנן בין 8-10 שריפות בממוצע. רק בשישי האחרון, לדוגמה, היו 16 הצתות במקומות שונים ברחבי עוטף עזה. עיקר השריפות מתרחשות ביערות בארי וכיסופים והעצים העיקריים שנשרפים הם אורן ואקליפטוס.
העבודה על כיבוי השריפות מאוד קשה ודורשת המון מהעובדים. מעבר לשריפות אנו מנסים לשמור על שגרה ולכל עובד יש את המשימות השוטפות שלנו ויעדים שהצבנו לעצמנו בתחומי האחריות השונים של קק"ל. אני מקווה שימצאו פתרון לבעיה הזאת במהרה. בינתיים לצערי אנו לא רואים את הסוף, מדי יום עפים עוד עפיפונים, נוצרות עוד שריפות ואנו בשטח עובדים ומנסים לשמור את היער שלקח עשרות שנים ליצור.
חקלאי שהשטח שלו נשרף כמובן זה דבר נורא. אך בעוד כמה חודשים החקלאים יהפכו את האדמה, יזרעו מחדש ורובם יהיו מוכנים לעונה הבאה. יער שנשרף מצד שני דורש לפחות שלושים או ארבעים שנים של שיקום מלא. אני מקווה שפתרון ימצא במהירות לפני שבסוף לא ישארו לנו בכלל שטחי יער ירוקים באזור".
יצחק לוגסי, רכז חניונים בנגב מערבי סיפר כיצד הוא מכין את החניונים ועל הכאב האישי שלו: "מדי בוקר כשאני יוצא לעבודה אני עובר ליד היערות עם הטנדר שלי עליו התקנתי כבאית קטנה של 500 ליטר מים. אני עובד כרכז של חניונים בנגב המערבי וגוש אשכול ולכן גם ככה אני באזור השריפות במהלך רוב היום. כך אני זמין עם הכבאית הקטנה שלי שמבצעת עבודה מעולה ומצליחה לתת מענה ראשוני כמעט לכל שריפה באזור. מתוקף התפקיד אני מנסה כמה שיותר לשמור על החניונים מפני שריפות כדי לאפשר לתושבי המקום ולמטיילים לחזור לעוטף עזה מיד לאחר שיפסקו העפיפונים. עוד כשהתחלנו להרגיש שמדובר בתופעה רצינית ולא משהו חולף, התחלנו, אני והצוות שלי, לעבוד על החניונים מבחינת הוצאת צמחייה יבשה, ניקוש עשבים וכדומה במטרה למנוע כמה שאפשר הצתות ושריפות. בכל שריפה שאנו משתתפים אנו מרגישים שמדובר כמו בחיי אדם. הרבה מהעצים שעולים באש אני אישית נטעתי לפני 25 שנה. זה כבר מעבר לכאב לב, כשאני רואה את הנזקים וחושב על השיקום אני ממש מרגיש שאני נשרף מבפנים".
משה ברוכי, סייר אזור נגב מערבי בקק"ל הוסיף :"בשגרה שלי אני מתעסק עם נושא המרעה העונתי באזור, עובד עם תיאומים מול הצבא, ומסתובב ביערות ומטפל בנזקי וונדליזם או נזקי מזג אוויר. בחודש וחצי האחרונים אני לצערי מזניח את נושא זה לגמרי. כיום אני קם בבוקר ולא יודע מה יקרה בהמשך היום – יכול להיות שאוכל להתעסק עם הלו"ז שלי והמשימות שלי עד הצהריים אבל לפעמים יש גם עפיפונים על הבוקר. גם בלו"ז האישי שלי שיניתי הכל. המשפחה שלי כבר יודעת שאין שעת חזרה – עד שלא נגמר האירוע האחרון אני בשטח. יש ממוצע של 10 אירועים ביום אז אפשר להבין שהדבר כבר הפך לחלק משגרת העבודה.
הרוב הגדול זה עפיפונים מאולתרים בייצור עצמי שמחובר להם לזנב בקבוק תבערה, גחלים בוערות או שק דלק. אנו בינתיים לא מצליחים לראות את הסוף לתופעה משום שאנו מטפלים בזה כל יום מאז שהחלו ההפגנות ברצועה. אני משתדל בין לבין להספיק גם לעשות את העבודה השוטפת אבל לצערי רוב היום הולך על עפיפונים. כמוני כמובן כל הצוות של מרחב דרום שעושים תורנויות ככבאים. למרות שאנו רוצים שיגמר, עוד לא התחלנו לחשוב על תהליך השיקום ליער שכמובן ייקח עשרות שנים.
שחר עזרן, עובד במחלקת הייעור של אזור נגב מערבי בקק"ל, מכיר מקרוב את נושא השריפות: "לפני השריפות יום העבודה שלי התחיל ביער ובחניונים. בתקופת הקיץ, רוב העבודה היא השקיה וניקיונות אחרי מטיילים כדי להכין את החניונים למטיילים הבאים. בשעות הצהריים מתחילים תורנות כיבוי, שם אני עובד גם כעוזר נהג כבאית.
בחודש והחצי האחרונים, אני לא מספיק לעשות שום דבר מהמשימות שלי ובמקום זה אני צמוד לכבאית מהבוקר. אנו עושים בדיקת תקינות לפני שהשריפות מתחילות, עסוקים בהשלמת ציוד וניקיון הכבאית מהשריפות ביום שעבר. לא יוצא לי לבקר בכלל בחניונים לצערי ולכן לא יודע איך החניונים אפילו נראים או מה מצב העצים שעוד נותרו ביערות באזור.
כמות השריפות בחודשיים האחרונים ומספר העצים שנשרפו לחלוטין לא מתקרבת לכמות השריפות שהיו פה באזור בעשור האחרון ואולי אף יותר. הכמות בלתי נתפסת – יצא לי כבר כמה פעמים להיות באירוע, להילחם באש ותוך כדי להביט לשמיים ולראות עוד ארבעה או חמישה עפיפונים מגיעים. זה לא נגמר וקשה לראות את הסוף של זה. כרגע רוב יערות בארי מפויחים לגמרי אבל אנחנו מקווים לראות את המטיילים חוזרים לטייל באזור וליהנות מהחניונים ברגע שהכל יגמר".
בנוגע לשיקום היער בעתיד סיפר דניאל גיגי, מנהל מרחב דרום של קק"ל על התהליך שיבוצע לכשיגמר גל העפיפונים: "אנו מעדיפים לתת לטבע לעשות את שלו. כמובן שאנו מנסים כמה שיותר לעזור לטבע אם זה בטיפול בקרקע וסילוק מפגעים וגדמים המעכבים את פיתוח היער בצורה הטבעית. בין הפעולות הראשונות שנבצע לכשיסתיים גל ההצתות היא שימור הקרקע במטרה לתפוס את הנגר העילי שמגיע לעצים. אחת הבעיות המשמעותיות ביותר של האזור היא היעדר גשמים. אנו פועלים כיום כפי שפעלו הנבטים לפני אלפי שנים, בשיטות חקלאות וקרקע ייחודיות, כדי לתפוס את מעט הגשם שמגיע לאזור ולנצל כל טיפה לשתילים. לאחר השריפות נצטרך לעבור ביערות ולשים לב להתפתחות הטבעית של העצים ובמיוחד שעצים מסוג אחד לא משתלטים על היער". לסיכום מסר גיגי: "איפה שנראה שהטבע לא משקם בעצמו, כמובן נבצע נטיעות של עצים קיימים. המטרה היא להחזיר את כמות העצים שהייתה ואף להגדיל את שטח היער כמה שניתן".
