'הדו"ח לזקן 2026' במסר לממשלה הבאה:  "אחרי השבעה באוקטובר, חיזוק הנגב הוא השקעה אסטרטגית ישירה בביטחון, בחוסן הלאומי ובצמיחה העתידית של המדינה"

'הדו"ח לזקן' מביא את קולם של תושבי הנגב ומספק בסיס לגיבוש סדרי עדיפויות ולמדיניות המותאמת לצורכי האזור. הדו"ח חושף פערים עמוקים בין החלטות הממשלה לבין תחושות התושבים בשטח ובראשם משבר בתחום התעסוקה ותחושת הביטחון. "לצד חוסן קהילתי והזדמנויות משמעותיות, לנגב יש חשיבות אסטרטגית לעתידה של מדינת ישראל, המחייבת השקעה לאומית משמעותית, עקבית וארוכת טווח", ציינה ניקול הוד סטרו, מנכ"לית קרן מיראז'.

'הדו"ח לזקן 2026', מספק תמונת מצב חסרת תקדים על מימוש החלטות הממשלה בנגב מנקודת מבטם של התושבים. הדו"ח נועד לשמש כלי עבודה מקצועי ומבוסס-נתונים עבור מקבלי ההחלטות בממשלה וברשויות המקומיות לקראת גיבוש סדרי עדיפויות לאומיים.

מהדו"ח עולה כי למרות תחושת שייכות עמוקה של התושבים לאזור, כ-78% מהם רואים את עתידם בנגב בחמש השנים הקרובות, קיימים פערים מטרידים בין הציפיות והחלטות הממשלה לבין המציאות היומיומית.

הנתון החמור ביותר עוסק בתחום התעסוקה. הסקר, שכלל 1,165 מרואיינים מרחבי הנגב, מצביע על תסכול חמור ועמוק בתחום זה, שקיבל את הציון הנמוך ביותר (2.53 מתוך 5). כ-49% מהתושבים מדרגים את התעסוקה כאחד משלושת הנושאים החשובים ביותר, אך זהו גם התחום שבו הפער בין חשיבותו לבין המענה בשטח הוא הגדול ביותר. כמחצית מהמשיבים אינם חשים שקיימות באזורם הזדמנויות תעסוקה התואמות את כישוריהם, והתסכול חוצה שכבות – החל ממובטלים ועד לשכירים, מנהלים וסטודנטים.

עוד חושף הדו"ח את אתגרי המשילות, הביטחון והאמון בממשלה. תחושת הביטחון בבאר שבע ובנגב המזרחי נמוכה באופן מדאיג, ומשתווה לזו שבעוטף עזה, הפעם בהקשר של בעיית המשילות והפשע המקומי. 67% מהתושבים כלל אינם מודעים לתוכניות הממשלה שיועדו לאזור, ו-66% מרגישים שקולם אינו נשמע בקרב מקבלי ההחלטות. רמת האמון בתפקוד הממשלה עומדת על ממוצע נמוך של כ-2.5 בכל אזור הנגב.

נתון נוסף שעולה בדו"ח נוגע לסכנת 'הגירה שלילית' שקטה: האוכלוסיות הנוטות יותר לשקול את עזיבת הנגב הן דווקא בעלות ההשכלה האקדמית, צעירים, משפחות ללא ילדים ואוכלוסייה חילונית, מגמה שעלולה לשנות לרעה את המבנה הדמוגרפי והכלכלי של האזור בטווח הארוך.

באזור חבל תקומה והעוטף ניכר פער חד בין המענה בשעת החירום לבין השיקום הארוך: תהליך הפינוי זכה להערכה גבוהה (3.83 מתוך 5), ואילו הסיוע בחזרה הביתה קיבל ציון נמוך (2.12). ביישובי הנגב המערבי הסמוכים לחבל תקומה התושבים מעריכים את המיגון ואת מערך החוסן, אך חשים שתוכניות הפיתוח אינן מגיעות ליישובם (2.09 מתוך 5). בסקר הייעודי שנערך בערבית בקרב החברה הבדואית (המדגם אינו מייצג וכולל ברובו נשים צעירות) התמונה מורכבת יותר. המשיבים מעריכים טוב יותר משאר תושבי הנגב את התחבורה הציבורית (3.02, לעומת 2.58) ואת השיפור בשירותי הבריאות (2.99, לעומת 2.53), שני תחומים שבהם תוכנית החומש לחברה הבדואית כוללת פרקים ייעודיים, ובביטחון, ברווחה ובתעסוקה הערכותיהם דומות לאלה של שאר הנגב. לעומת זאת,,

פרופ' מיקי מלול, ראש אסטרטגיית נגב באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, השותף לכתיבת הדו"ח: "אחרי השבעה באוקטובר, מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך להתייחס לפיתוח הנגב כאל יעד משני. חיזוק הנגב הוא השקעה אסטרטגית ישירה בביטחון, בחוסן הלאומי ובצמיחה העתידית של המדינה. דו"ח זה הוא קריאה לפעולה. כחוקר המתמחה בפיתוח כלכלי אזורי, אני רואה בהשקעה בנגב לא רק מחויבות חברתית, אלא בראש ובראשונה מהלך בעל היגיון כלכלי לאומי. על מקבלי ההחלטות לתרגם את הממצאים למדיניות ממוקדת. מימוש הפוטנציאל של הנגב הוא אינטרס כלכלי ואסטרטגי של מדינת ישראל כולה".

"ממצאי 'דו״ח לזקן 2026' מצביעים על אתגרים משמעותיים, אך גם על הזדמנויות גדולות. המבחן האמיתי של מדיניות הממשלה אינו מספר ההחלטות שאושרו, אלא השינוי המוחשי שתושבי הנגב חווים בחיי היומיום. ממצאים אלה מדגישים את הצורך לראות בנגב אזור בעל חשיבות אסטרטגית לעתידה של מדינת ישראל, המחייב השקעה לאומית משמעותית, עקבית וארוכת טווח בביטחון, בחינוך, בתשתיות, באיכות החיים ובפיתוח הכלכלי",  הסבירה ניקול הוד סטרו, מנכ"לית קרן מיראז'. "בקרן מיראז׳ אנו מאמינים שהשקעה זו צריכה להתבסס גם על היתרונות הייחודיים של הנגב, על ההון האנושי שבו ועל שיתופי פעולה אזוריים. פעילותנו בתחומי הדזרטק, החדשנות, היין והתיירות ממחישה כיצד פיתוח מנועי צמיחה אזוריים יכול להשתלב בחזון רחב יותר לעתיד הנגב".

ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת הנגב: "הדו״ח לזקן ממחיש עד כמה חיזוק הנגב הוא משימה ואינטרס לאומי. ההתיישבות בנגב ובפרט בפתחת ניצנה, היא חלק בלתי נפרד מהחוסן ומהביטחון של מדינת ישראל. המציאות הביטחונית, איום האמל״ח הבלתי חוקי והצורך בחיזוק המשילות, מחייבת את המדינה להסתכל על הנגב בראייה אסטרטגית רחבה ולפעול בהתאם. בן־גוריון היה ועודנו מצפן ערכי והבין כבר לפני עשרות שנים את חיוניותו של הנגב לעתידה של מדינת ישראל. המציאות שבה אנו חיים רק ממחישה את הפוטנציאל האדיר של הנגב לתת מענה לצרכים הלאומיים בתחומי הדיור, הביטחון התזונתי, האנרגיה המתחדשת, החדשנות וחיזוק ההתיישבות בגבולות. כדי לממש את הפוטנציאל הזה, המדינה נדרשת להשקיע בתשתיות, בתחבורה, בתעסוקה ובפיתוח ההתיישבות, ולאפשר לעוד משפחות וצעירים לבחור בנגב כביתם. תושבי הנגב מוכיחים מדי יום את המחויבות שלהם לאזור, אבל המחויבות הזו חייבת להיות הדדית. חיזוק הנגב הוא לא סיסמה, אלא משימה לאומית שדורשת החלטות, תקציבים ובעיקר ביצוע בשטח. הגיע הזמן לתרגם את חזון בן־גוריון למעשים, מתוך הבנה שהשקעה בנגב היא השקעה בביטחונה, בחוסנה ובעתידה של מדינת ישראל כולה".

המבחן האמיתי של מדיניות הממשלה יתרחש כאשר תושבי הנגב יחוו וירגישו בחיי היומיום את היכולת שלהם לראות בנגב את עתידם. אי לכך, הדו"ח אף מציע קווי מדיניות לממשלה הבאה, בין היתר: מעבר ממדיניות סובסידיות למערכות אזוריות – התמקדות בפיתוח תשתיות תעבורה, תקשורת דיגיטלית וחיזוק יכולות התעסוקה וההכשרה של כוח האדם המקומי, במקום הסתמכות על תמריצים ישנים. חיזוק מעמד השלטון המקומי – שילוב עמוק יותר של הרשויות המקומיות ביישום החלטות הממשלה, לאור ההערכה הגבוהה לה זוכים השירותים המוניציפליים ביחס לשירותים הממשלתיים הארציים. טיפול נחוש במשילות ובביטחון הפנימי – מיגור הפשיעה בבאר שבע ובנגב המזרחי כתנאי קריטי למניעת בריחת אוכלוסייה חזקה למרכז הארץ. יצירת ערוצי שיתוף ושקיפות- בניית מנגנונים שיחזירו את אמון הציבור וישמעו את קול התושבים בתהליכי קבלת ההחלטות.

'הדו״ח לזקן' יוצר תשתית ראויה לבחינת ההשקעה והביצוע של החלטות מדיניות ביחס לנגב, וחיבורן לצרכי תושבי הנגב ולצרכים הלאומיים. המחויבות המדינית כלפי פיתוח הנגב דורשת מעקב רב שנתי אחר ביצוע החלטות הנוגעות אליו, שאיננו תלוי בשיקולים פוליטיים זמניים, ועל כן על הממשלה הבאה להיעזר בדו"ח, על מנת לחזק את החשיבות האסטרטגית של הנגב לעתידה של מדינת ישראל.