אמלי בן סדון וירין חורב–סעדה, סטודנטיות להנדסת תעשייה וניהול ב־SCE המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, פיתחו אפליקציה חדשנית, המבוססת על בינה מלאכותית, לניתוח הסנטימנטים שמסתתרים בביקורות שמקבלות חברות תעופה, במטרה לשפר את חוויית הנוסעים. הפיתוח נולד בתקופה מאתגרת במיוחד, כאשר אמלי והן זוגה מפונים מקיבוץ ניר עוז, ובן זוגה של ירין המתגוררת בעוטף, משרת במילואים מאז תחילת המלחמה.
מאחורי הפרויקט של אמלי וירין עומדות חוויות אישיות מאתגרות שהתרחשו במקביל ללימודים ולעבודה האקדמית. אמלי, שעלתה מאוסטריה והתיישבה בקיבוץ ניר עוז, חיה בקיבוץ למעלה מארבע שנים. בעקבות החלטה של הרגע האחרון, אמלי ובן זוגה לא שהו בקיבוץ ב7 באוקטובר, צירוף מקרים שהתברר כגורלי. אמלי מספרת: "היה לי כרטיס לפסטיבל נובה, אבל לא הגעתי. בדיעבד, זה כנראה הציל את חיי." בן זוגה גויס כבר באותו השבוע למילואים, והיא נאלצה לעקוב אחר המתרחש בקיבוץ באמצעות קבוצות הווטסאפ של החברים מהקיבוץ. בהמשך, בחרה אמלי להתנדב ולתמוך בקהילה שלה, שחוותה אובדן קשה. ירין, שמתגוררת באזור העוטף, עברה את תקופת הלימודים כשהיא בהיריון ראשון, בעוד בן זוגה נמצא במילואים מהיום הראשון ללחימה. היא התמודדה לבדה עם שגרה חדשה ומאתגרת, שכללה לימודים, עבודה על הפרויקט, היריון ולידה. "הלימודים והפרויקט היו עוגן שאפשר לי להחזיק מעמד, להתרכז במשהו אחר ולעמוד בדרישות האקדמיות," משתפת ירין.
למרות המציאות המורכבת שכל אחת מהן חוותה, ירין ואמלי לא ויתרו על לימודיהן והשקיעו שעות רבות בעבודה על פרויקט הגמר שלהן. כך נולדה האפליקציה שפיתחו, שהיא כלי טכנולוגי חדשני, שנועד לעזור לחברות תעופה להתמודד עם כמויות גדולות של פניות וביקורות מלקוחות, המצריכות בדרך כלל עובדים ומשאבים רבים לניתוח המידע. האפליקציה שפיתחו אמלי וירין מנתחת את הביקורות הללו בצורה אוטומטית, והיא מזהה את הטון הרגשי העולה מהן – חיובי, שלילי או ניטרלי. האפליקציה מאפשרת לחברות התעופה לקבל תמונה ברורה של רגשות הנוסעים ושל הגורמים שמשפיעים עליהם, כמו נוחות המושב, שירות הדיילות ואיכות האוכל, וכך הן יכולות להגיב במהירות לביקורות שליליות ולשמור על המוניטין שלהן.
המערכת מתאימה לא רק לתחום התעופה, אלא גם לעסקים קטנים בתחומים אחרים, שמקבלים ביקורות בהיקפים גדולים. פתרונות אחרים שיכולים לבצע ניתוח דומה, כרוכים בעלויות גבוהות ללקוח. האפליקציה מציעה פתרון מדויק, מהיר וחסכוני.
כיום, ירין מתגוררת עם משפחתה בשוקדה, בלב העוטף, מתוך רצון להישאר ולחזק את הקהילה, במקביל ללימודים ולהיותה אמא טרייה. אמלי מתגוררת בבאר שבע, שם היא ממשיכה ללמוד ולעבוד, ותומכת בקהילת ניר עוז שממנה נאלצה להתרחק מאז ה־7 באוקטובר. שתיהן ממשיכות לקדם את הפרויקט שהקימו כחלק מלימודיהן ומקוות להרחיב את השימוש בו גם מחוץ למסגרת האקדמית.
ירין חורב–סעדה: "בזמן שבעלי גויס למילואים, מיד אחרי השביעי באוקטובר, נשארתי בעוטף, לבד, בהיריון ראשון, מתמודדת עם לחץ ביטחוני, לימודים, ובדיקות. אפילו נסעתי בעצמי עם אוכל חם לחיילים במעבר ארז. גם אחרי הלידה המשכתי לעבוד על פרויקט הגמר, עם תינוקת קטנה בבית, בלי להוריד את הרגל מהגז ולשמור על הרף הגבוה, זו הייתה תקופה מאתגרת, אבל מלאה בתחושת שליחות ועוצמה."
"התקופה אחרי ה7 באוקטובר והשהות של בן הזוג שלי במילואים, כמעט בלי הפסקה, הייתה קשה. החברות עם ירין והעבודה על הפרויקט נתנו לי כוח, והבית שלה הפך להיות גם בית עבורי. השהות ביחד עזרה לנו לעבור את התקופה ולצלוח את הפרויקט. מספרת אמילי בן סדון.
פרופ' ברוך קרן, ראש המחלקה להנדסה תעשייה וניהול ב– SCE, אמר: "אמלי וירין הצליחו לשלב יכולות הנדסיות מתקדמות עם חשיבה יצירתית ומעשית. הן לקחו טכנולוגיות של בינה מלאכותית ולמידת מכונה והפכו אותן לכלי יישומי, שיכול לשנות את הדרך, שבה חברות מבינות את לקוחותיהן. מדובר בדוגמה מוחשית ליכולת של הסטודנטים שלנו, לייצר פתרונות חדשניים גם בתקופות מאתגרות במיוחד."
