'שים שלום אל אהלינו במדבר' – מוזאיקה לשלום ואחדות בעם
אומניות בערבה התיכונה יצרו פסיפס קהילתי ענק מ-150 אלף אבנים
נחנך פרויקט 'מוזאיקה לשלום' שיצרה קבוצת אומניות מהמועצה האזורית הערבה התיכונה, לאורך שמונה חודשים, בימי מלחמת 'חרבות ברזל'.
העבודה, פסיפס קהילתי ענק, עם מסר לאחדות בעם, עוצב בסגנון רומי־ביזנטי בשילוב מוטיבים יהודיים קלאסיים, מוצג לקהל הרחב במרכז קהילה ערבה, ביישוב ספיר.
את הרעיון להחיות אומנות קדומה וליצור פסיפס קהילתי, הגה האומן קובי שחר מראשון לציון, במהלך מלחמת 'חרבות ברזל', לאחר שיחה עם האומנית רוני בראון ממושב צופר, שסיפרה לו על קליטת 600 משפחות מהעוטף והגליל, שפונו מבתיהם יום לאחר השבת השחורה, בבתי תושבי יישובי הערבה התיכונה. ברוח האחווה שגילו המארחים בערבה, החליטו שחר ובראון להוביל יחדיו פרויקט משותף לתושבי הערבה והמפונים, בניהול 'מרכז קהילה ערבה' ובתמיכת 'שותפות ביחד ערבה-אוסטרליה' של הסוכנות היהודית ועוד תושבים ותושבות מהערבה התיכונה שנרתמו לסייע.
המוזיאקה משתרעת על שטח של 7.83 מ"ר (1.65 מ' גובה ו-4.75 מ' רוחב) ומורכבת מ-150 אלף אבנים טבעיות, כל אבן במשקל 1 גרם ובגודל 8x8 מ"מ, בהתאם למידה האופיינית במוזאיקות קדומות שהתגלו באתרים כגון העיר העתיקה בציפורי וארמונות הורדוס. כל האבנים נחצבו ועובדו (שבירה וניסור) על פי צבען המקורי, הטבוע בהן, שלעולם לא ישחק, ובהן אבן חברונית (לבן), אבן בזלתית (שחור), אבן גיר ירושלמית (ורוד) ועוד.
יצירת מוזאיקת הענק מאלפי האבנים הזעירות, הייתה כרוכה בתכנון מורכב ומוקפד, שנעשה על ידי השרטטת הטכנית טניה חודוס, הראשונה שביצעה אי פעם, עבודה הנדסית כמצע למוזאיקה.
בפסיפס שולבו מוטיבים יהודיים קדומים, בהם השושן שהיה בעל משמעות סמלית בתקופת בית שני וייצג את היופי הרוחני של עם ישראל, הקשר לאל והתקווה לגאולה. מוטיב השושן מאד מורכב הנדסית, אף שימש את המלך הורדוס לעיטור הארמונות שהקים במצדה. ברבות הימים הסמל הווה בסיס לסמל המגן-דוד שהחל לאפיין יהדות במאה ה-4 לספירה.
במרכז המוזאיקה טבועים 8 פרחים גדולים כמספר יישובי הערבה התיכונה. "בכל פעם שהגעתי לערבה, הרגשתי את הלבלוב והפריחה ושמחת החיים שהביאו תושבי הערבה למדבר, מה שהוביל אותי כהשראה לשימוש במוטיב הפרחים, שהיה נפוץ באתרים יהודיים בימי בית שני" מציין האומן קובי שחר.
אלמנט נוסף במוזאיקה הוא 'הקדשה', בדומה למוזאיקות עתיקות בהן שולבו הקדשות לאנשי דת, למסורת או לתורמים. "ברוח תקופת המלחמה ואירוח המפונים ביישובי הערבה התיכונה, החלטנו להקדיש את היצירה למסר של שלום ותחושת ביטחון, באמצעות המשפט 'שים שלום אל אהלינו במדבר' מתוך השיר 'כיבוי אורות' של נעמי שמר" מוסיף שחר.
צוות המתנדבות מהערבה, בהובלת האומנים קובי שחר ורוני בראון מנה את- דליה מטמון, שבע כהן, קורינה שפירא, אבלין ביטון, אתי קוניוק, רינה טנא, תלמה לביא, אסתי דותן, אורה שני, פרחיה בן שדה, מיקי גל, נירה דיין אבקסיס, אורה נבון, ליהי פחימה, אביבה דנין, תמרה דנין, אסתי הירש, יוכי דהן, מירב מנור, ערבה נבו, נועה ריבנבך, אילנה סמץ, וכן רחל קלטמן מקיבוץ יפתח בגליל העליון שהייתה בין המפונים מהגליל לערבה בזמן המלחמה.
