בתאריך ה-25.1.26, במסגרת כנס מיוחד של עמותת "מתנת חיים", התכנסו בבנייני האומה בירושלים כ-1000 נשים וגברים. ה-1000 הללו הם חלק מתוך קבוצה מיוחדת של 2000 אנשים. הם הגיעו ממקומות שונים בארץ, מגזרים שונים, גברים ונשים, מבוגרים וצעירים. המכנה המשותף בין כולם: הם בחרו ביוזמתם ומרצונם החופשי להיכנס לחדר ניתוח ולתרום כליה כדי להציל חיים. חלק לא מבוטל מהתורמים והתורמות הללו מתגורר בדרום הארץ.
אחת מהם היא אפרת רובין-ברד, בת 51, ממזכרת בתיה. אפרת, נשואה לעומר ואמא לשבעה ילדים, היא אמא בחינוך ביתי ופעילה חברתית. בין השאר היא ראש אזור שפלה בתנועת "הרבעון הרביעי", ובמקביל מכהנת כסמנכ"לית בעמותת "הקבוצה רואים שקוף".
סיפור תרומת הכליה התגלגל בראשה שנים רבות והבשיל לאחרונה, כפי שהיא משתפת: "זה "נכנס לי למערכת" מזמן- קראתי עלוני שבת של "מתנת חיים", סיפורים שעשו לי חשק לתרום גם. הייתי עם עודף משקל ולא הצלחתי להגיע למשקל יעד למרות ניסיונות רבים, אז שחררתי את זה. ב-7.10.23 פרצה המלחמה, כמו כל תושבי המדינה הרגשתי חוסר אונים ורצון עז לתרום. פניתי ל"מתנת חיים" שוב כמה ימים לאחר מכן והפעם נמצאתי מתאימה להתחלת התהליך".
אבל כאן לא הסתיים המסע שלה: "בסופו של דבר זה היה מסע ממש ארוך עם כל מיני ממצאים רפואיים שהתגלו תוך כדי וכבר קיבלתי תשובה שלילית והבנתי שאני צריכה לוותר על חלום התרומה. כמעט שנה אחרי, עברתי בדיקות נוספות שנמצאו תקינות , התקשרתי למתאמת ההשתלות שלי בבית החולים ושאלתי אותה "את רוצה אותי חזרה"? וכך זכיתי לתרום", מחייכת אפרת.
לא היו חששות? בכל זאת את אדם בריא שנכנס מיוזמתו לחדר ניתוח. "האמת שבמהלך הדרך לא ממש. לעומר בן זוגי היה קצת קשה, בדיעבד הבנתי שהוא שמח כשלא אישרו אותי לתרומה. חיברתי אותו לאשתו של חבר שתרם, זה עזר לו מאד".
ואז מגיע יום הניתוח. ספרי קצת על התחושות סביב היום המיוחד הזה.
"הניתוח התקיים ב-3.2.26 בביה"ח בלינסון. דווקא שעות ספורות לפני הניתוח כן הרגשתי לחץ, רציתי שהכל יהיה בסדר, להיות כבר אחרי. בחדר ההתאוששות אמרו לי שהנתרם שלי לידי, התרגשתי ממש, לא האמנתי שאני כבר אחרי. ביציאה מחדר ההתאוששות בעלי אמר: ״רק כשראיתי את החיוך הענק שלך הבנתי כמה זה היה משמעותי עבורך".
הכליה של אפרת הושתלה באיש בשנות החמישים לחייו מדרום הארץ, אבא לילדים וסבא לנכדים. הם נשארו בקשר, "איש מתוק ומרגש", אומרת אפרת.
עברו חודשיים מהתרומה. יש לך טיפ למישהו ששוקל להיכנס גם לתהליך הזה?
"הופתעתי לטובה ממהירות ההחלמה. מהר מאד חזרתי להליכות ארוכות וזה האיץ את ההחלמה. היום אני לא זוכרת שאין לי כליה, זה לא משהו שמנהל אותי ביומיום. מעל המראה בחדר תליתי את התמונה שקיבלתי ממשפחת הנתרם שבה כתוב "נתינה אחת חיים שלמים״ ואני מרגישה שזה ממש ככה. "זה נהנה וזה אינו חסר"- זה המסר שלי".
רוצים לראות האם גם אתם ואתן יכולים להיות מועמדים לתרומת כליה ולהצלת חיים? מבדק התאמה של 30 שניות בלינק הבא:
