על אף שמדובר בעיר החמה בישראל, דוח מבקר המדינה מצא כי באילת אין תוכנית סדורה להצללת המרחב הציבורי בעצים, ולא הוקצה תקציב ייעודי למטרה זו • רק 9% מרצועות ההליכה בעיר מוצלות בחופות עצים – לעומת יעד עירוני של 50% • המבקר קורא לגיבוש מנגנון ממשלתי מחייב ולניטור שיטתי של מצב ההצללה ברשויות
דוח הביקורת השנתי על השלטון המקומי, שמפרסם השבוע מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, בדק בין השאר מה עושות רשויות מקומיות כדי לדאוג לכך שהרחובות יהיו מוצלים – צורך שהופך מוחשי משנה לשנה, ככל שישראל הולכת ומתחממת. על אף שאילת היא העיר החמה בישראל, הדוח מצביע על שורת כשלים מערכתיים בעירייה בהיבט הזה: אין תוכנית עבודה סדורה להצללת המרחב הציבורי בעצים, לא נקבעו יעדים מחייבים, העירייה מחזיקה במידע חלקי בלבד על מספר העצים בתחומה, מיניהם ומצבם, ולא הקצתה תקציב ייעודי לטיפול בנושא.
הביקורת בוצעה בארבע רשויות מקומיות – אילת, דימונה, בית שמש וירושלים – ובמסגרתה נבדקה עמידתן בהחלטת ממשלה מינואר 2022, אשר קבעה יעד לאומי של 70% כיסוי צל עצים ברחובות עד לשנת 2040. אף שמדובר בהחלטה מרכזית בהיערכות לשינויי האקלים, הדוח מצביע על כך שהיא אינה מחייבת את הרשויות המקומיות להתגייס ליישומה, אלא מותירה את השתתפותן לשיקול דעתן, ובנוסף, לרבים מסעיפי ההחלטה אין תקציב מוגדר שיאפשר את יישומם ברשויות המקומיות.
במקרה של אילת, עיריית אילת אומנם מקצה מדי שנה כ־18 מיליון ש"ח לתחזוקת הגינון העירוני, אך אין תקציב שמיועד להצללת המרחב הציבורי בלבד. יתרה מזו, אין לעירייה מנגנון לניטור מצב העצים, היקף השטחים המוצללים או קצב ההתקדמות לעמידה ביעדים. לפי הערכות העירייה, בתחומה כ־10,750 עצים, אך טרם נערך סקר עצים מסודר, והמידע הקיים חלקי בלבד.
על פי מיפוי שביצעה העירייה, 32% מרצועות ההליכה באילת מוצלות, ורק 9% מהן בצל עצים, הרחק מהיעד העירוני שהוגדר לכיסוי של 50% בחופות עצים. הפערים מורגשים במיוחד ברחובות הראשיים המחברים בין שכונות ובאזורים ציבוריים פתוחים.
עוד עולה בדוח כי תוכניות ההצללה העתידיות של אילת כוללות יעד שאפתני של נטיעת כ־21,000 עצים עד לשנת 2045. עם זאת, העיר כבר כיום מתמודדת עם מחסור חמור בתשתיות השקיה, אשר יחריף משמעותית בעקבות הגידול במספר העצים. על פי הדוח, תשתיות ההשקיה הלקויות מהוות חסם מרכזי גם בערים נוספות שנבדקו – דימונה, ירושלים ובית שמש – בשל עלויות גבוהות והתנגשות עם תשתיות קיימות בתת-הקרקע.
הדוח מתייחס גם לקושי נוסף שאיתו מתמודדת אילת: מרבית ההכשרות לעובדי גינון וייעור עירוני מתקיימות במרכז הארץ ואינן נגישות לעובדי העירייה. היעדרו של מערך הדרכה דיגיטלי והמרחק הגיאוגרפי מקשים על עובדי אילת להשתלב בתהליכי הכשרה מקצועית, מה שמוביל לפערי ידע ולעיכובים בביצוע.
חוסר צל במרחב הציבורי היא בעיה לאומית, לא רק מקומית. על פי נתוני מפ"י (המרכז למיפוי ישראל) 7.6% בלבד מהרחובות בישראל מציעים הצללה חלקית (20%–50%), 54% מהרחובות מציעים הצללה מועטה מאוד (5%–20%), ו־37.5% מהרחובות חסרים צל לחלוטין – בכלל זה כ־2,500 רחובות ראשיים. כלומר, כ־90% מהמרחב העירוני בישראל מתאפיין בחוסר צל.
המבקר אנגלמן קורא לרשויות המקומיות, ולמשרדי הממשלה הרלוונטיים, ובהם משרדי האוצר, החקלאות והגנת הסביבה, לקבוע תקציב ייעודי, לצד תוכנית פעולה סדורה לתמיכה בנושא הצללת המרחב הציבורי.
בנוסף, המבקר ממליץ לעיריית אילת, כמו גם לשאר הרשויות שנבדקו, להקים מערך לניטור שיטתי של מצב העצים במרחב הציבורי, שיבטיח את שגשוגם הן של עצים ותיקים והן של עצים חדשים הניטעים במרחב הציבורי העירוני.
