הצלחה לפנסיית החובה ששיעור מקבליה הוכפל: בשנת 2007 רק שליש מהשכירים היו מכוסים לפנסיה (37%). בשנת 2022 עלה השיעור פי שניים ל-76.2%
מחקר חדש של המרכז לפנסיה ביטוח ופסיכולוגיה כלכלית באוניברסיטת בן גוריון המסתמך על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על פני שני עשורים בחן לראשונה את הכיסוי הפנסיוני של אוכלוסיית השכירים דרך נתוני אמת המדווחים ללמ"ס. החוקרים, ד"ר שרית מנחם-כרמי, פרופ' אביה ספיבק ופרופ' אביעד טור-סיני ניתחו נתונים על מיליוני משרות לאורך השנים 2022-2006, כולל שנת כניסת פנסיית החובה ב-2008.
המחקר מוצג לראשונה ע"י פרופ' אביה ספיבק בהרצאה בכנס של מכללת תל אביב יפו.
מהמחקר עולה כי בקרב 23.8% מהשכירים במשק שאינם מכוסים, חלק גדול הוא מהעשירון התחתון. בעשירון זה 50% ממשרות השכיר במשק אינן מכוסות לפנסיה. תמונה דומה עולה בניתוח העשירון השני והשלישי. רק בעשירונים הגבוהים יש כיסוי נאות לפנסיה.
מניתוח נתוני המחקר עולה כי הכיסוי בביטוח פנסיוני נמוך באופן משמעותי בקרב שכבות השכר התחתונות; בקרב צעירים; בקרב משרות בוותק נמוך ובענפים שיש בהם גם מעסיקים קטנים כגון: בינוי, שירותי אוכל, בידור ופנאי.
ממצאים אלו מדגישים כי הצבירה הפנסיונית של עובדים המאופיינים בשכר נמוך ובוותק נמוך במשרה (בגלל מעבר תכוף בין עבודות) תהיה נמוכה ולכן הקצבה הפנסיונית תהיה נמוכה והם יסתמכו בעיקר על קצבת הזקנה הנמוכה של הביטוח הלאומי.
עוד עולה מהמחקר כי בשנת 2007, לפני הנהגת פנסיית החובה, רק שליש מהשכירים היו מכוסים לפנסיה (37%). בשנת 2022 עלה השיעור פי שניים ל- 76.2% שהיו מכוסים לפנסיה. זו ללא ספק הצלחה גדולה של מדיניות ממשלתית שגם כמעט שלא נאכפה. מענין לציין שכבר בשנת 2009 ו-2010 היה גידול משמעותי בשיעורי הכיסוי – הרפורמה פעלה כמעט באופן מידי.
המחקר בדק וניתח נתונים על מיליוני משרות לאורך השנים מ- 3.044 מיליון משרות שכיר ב-2006 ועד 4.587 מיליון ב-2022, ובחנו האם בוצעו הפרשות פנסיוניות עבור אותן משרות (להלן כיסוי או ביטוח פנסיוני). בנוסף הם בחנו מהו שיעור השכר המבוטח לפנסיה מתוך השכר ברוטו. הנתונים מבוססים בין היתר על דיווחי המעסיקים למס הכנסה. החוקרים מדגישים כי נתונים אלו חיוניים כדי לקבל תחזיות מהימנות לקצבאות הפנסיונית של כוח העבודה. כיסוי הנתונים על פני שנים רבות מאפשר קבלת תמונה עשירה של התפתחות הכיסוי הפנסיוני, לפני חוק פנסיית חובה שנכנס לתוקף ב-1.1.2008, מיד אחריו ועל פני השנים מאז.
לפני שהייתה פנסית חובה רוב האוכלוסייה לא הייתה מבוטחת. בכלל האוכלוסייה רק 37.2% זכו להפרשה לפנסיה משכרם. הבעייה התמקדה במי שהיה עם ותק נמוך מתחת לחצי שנה, אבל גם למי שהיה ותק מעל חצי שנה, הסיכוי שלו להיות מכוסה היה רק 43.8 אחוזים. [ראו דיאגרמה 1]. בשנת 2022 התמונה הפוכה:
דיאגרמה 1: המצב לפני פנסית חובה
76.2% מפרישים לפנסיה, ומבעלי ותק של חצי שנה לפחות, 82.9% מפרישים לפנסיה. הלא מפרישים ירדו מ-62.8% ל-23.8%. [ראו דיאגרמה 2]. זו ללא ספק הצלחה ספקטקולרית. בדיאגרמה 3 רואים כי העלייה בכיסוי בשנת 2008 הייתה חדה, לכל העשירונים המדווחים. אפילו בעשירונים התחתונים העלייה היא חדה מייד לאחר הכנסת הרפורמה. מענין לציין שבעשירון התשיעי לפני הרפורמה לא היה כיסוי מלא – רק 0.72%. אבל כבר ב-2009 היה כיסוי של 94%. כיסוי זה עלה בהדרגה עד 97% בשנת 2022.
דיאגרמה 2: המצב כיום 2022
אחת המטרות המוצהרות של חוק פנסית חובה הייתה לדאוג לפנסיה לשכבות החלשות. האם בכך נחלה הרפורמה הצלחה?
דיאגרמה 3: התפתחות הכיסוי הפנסיוני לאורך השנים 2006-2022 לפי עשירונים
הרפורמה העלתה את הכיסוי של העשירון התחתון מ-0.07% בשנת 2006, ל-0.29% בשנת 2009. עד שנת 2022 הייתה זחילה כלפי מעלה בכיסוי עד 0.50%. לחצי מעובדי העשירון התחתון אין כיסוי לפנסיה. זהו כישלון של רפורמת פנסית החובה בצד החברתי. התמונה אינה שונה בהרבה בארבעת העשירונים התחתונים- 60% כיסוי בלבד לעשירון הרביעי.
מעניין לציין כי לפי הגרפים בדיאגרמה 3, הרפורמה למעשה מיצתה את עצמה ולא צפויים עוד שיפורים בכיסוי.
משתנה נוסף שהחוקרים התמקדו בו הוא הותק במשרה. בדיאגרמה 2 רואים את ההבדל בכיסוי בקבוצה של ותק עד חצי שנה ובותק מעל חצי שנה. רק 41.7% מכוסים בקבוצה הראשונה, בהשוואה ל- 82.9% בקבוצה השניה של בעלי הותק.
פרופ' ספיבק מסביר כי: "התייחסות לוותק, ובפרט לוותק נמוך מ-6 חודשים במשרה חשוב מכיוון שלפי צו ההרחבה לפנסיית חובה[1] מעסיק מחוייב להפרשה פנסיונית לעובד מיומו הראשון לעבודה בתנאי שהיה לעובד ביטוח פנסיוני בתוקף. אם לא היה לעובד ביטוח פנסיוני בתוקף, חובת המעסיק היא הפרשה רק לאחר 6 חודשי עבודה". החוקרים מציינים כי קבוצת הוותק של עד 6 חודשים כוללת 770 אלף משרות, שהן 17% מסך המשרות בשנת 2022. הם מדגישים כי העדר כיסוי פנסיוני במשרה בה הוותק גבוה מחצי שנה הוא בבחינת אי ציות של המעסיק לחובת ההפרשה הפנסיונית.
[1] חובת ההפרשה הפנסיונית לשכירים הוא מה שידוע בתור 'חוק פנסיית חובה'. אולם זהו אינו חוק של הכנסת, אלא הרחבה בצו של ההסכם הקיבוצי לביטוח פנסיוני מקיף לשכירים על ידי שר התמ"ת שיש לו תוקף של חקיקה ובתוקף מ-1 בינואר 2008.
שימוש בנתונים תיאוריים מראה שיש הבדל גדול בכיסוי בין ענפים. בינוי ושירותי אוכל ואירוח הם הנמוכים ביותר, עם 46% ו-51% בהתאמה. אספקת חשמל, מידע ותקשורת נושקים למאה אחוזי כיסוי. "מלבד הפגיעה בצבירה לגמלאות מפסידים העובדים את הכיסוי הביטוחי – נכות ושארים – שנדרש מאוד בעבור מי שמועסק בענפים אלו", מציינים החוקרים.
לאחר קבלת התוצאות לגבי נתוני הכיסוי הפנסיוני ושיעור השכר המבוטח לפי עשירוני שכר, עדכנו החוקרים את מודל החיזוי בו הם משתמשים לאמידה של הקצבאות הפנסיוניות. מהניתוח עולה כי הקצבה הפנסיונית מהרובד התעסוקתי במשרות המשתייכות לעשירוני השכר 4-1, צפויה להיות נמוכה מאוד. לכן עבור עשירונים אלו, הרובד הראשון (האוניברסלי) – קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי – יהיה עוגן חשוב בהכנסה לאחר גיל פרישה.
לסיום הם מסיקים: "אנו סבורים שיש להמשיך ולהעמיק את המחקר הפנסיוני בהתמקדות על שכבות השכר הנמוך ומאפייני התעסוקה שלהם הגוזרים את הצבירה הפנסיונית בגמלאות. יש להמשיך ולדייק את הקצבאות מהרובד התעסוקתי ולשלב את ההסתברות למשיכות כספי הפיצויים והתגמולים הרווחים בקרב שכבות השכר הנמוך לתוך מודל החיזוי. יש לבצע בחינה עמוקה של הרובד האוניברסלי – קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי -בהתמקדות על שכבות השכר הנמוך ולבחון האם הן מקבלות את תוספת הותק באופן מלא ולבחון קצבאות נוספות לרבות השלמת הכנסה לקצבה (זקנה) תוך התחשבות בתנאי הזכאות. ראוי לבחון מחדש את כל מערך ההטבות הפנסיוניות ולהסיט חלק להוצאה בתמיכה בשכבות התחתונות ובאופן שמשרת את מטרת ההתערבות הממשלתית – החלקת התצרוכת על פני תקופות החיים באופן שימנע עוני בגמלאות ויאפשר שמירה על רמת החיים טרום הפרישה".
