חודש המודעות ללידות שקטות מצוין מדי שנה בחודש אוקטובר. אופיר בר, מנהלת אחיות במרפאת מאוחדת בבאר שבע, משתפת את סיפור הלידה השקטה שעברה ומדגישה את החשיבות הרבה של מודעות ורגישות לנושא, הן מצד הסביבה והן מצד הצוותים הרפואיים: "הרופאים הניחו על הקופסא בה הייתה העוברית שלי את הדפים שלהם וכתבו בהם מבלי לחשוב בכלל מה יש בקופסא הזו. זה גמר אותי"
לפני חמש שנים עברה אופיר לידה שקטה בשבוע ה-21 להריון הראשון שלה, לאחר שאובחן לעוברית מום לבבי חמור. "נכנסתי להריון זמן קצר אחרי החתונה. בעלי ואני כבר רצינו מאוד להיות הורים, אז זה היה משמח מאוד," היא נזכרת. עם קבלת האבחנה חשה הלם, פחד וכאב עצום. "הרגשתי שהעולם שלי מתמוטט, לא יכולתי להאמין שזה קורה לנו. הייתה בי תחושת חוסר אונים מוחלטת, פחד מהעתיד וההחלטות הקשות שיצטרכו להילקח, לצד עצב עמוק על מה שלא יהיה", מספרת אופיר.
לאחר סדרת בדיקות ואבחנות שונות, התקבלה ההחלטה הקשה לבצע הפסקת היריון. אופיר בחרה בשיטה הכוללת זריקת אשלגן לליבו של העובר ולאחר מכן המתנה טבעית עד שהעוברית תיפלט החוצה. ההליך שמלווה בכאבים פיזיים עזים לצד תחושות של חוסר אונים, עצב וכאב רגשי שלא ניתן לתאר, "כששילבתי בין הכאב הפיזי לבין ההבנה שהעוברית שלי הולכת להיפרד ממני, הרגשתי כאילו כל העולם שלי קרס,"
הרופאה שהוציאה את העוברית מרחמה, שאלה את אופיר אם תרצה להיפרד ממנה. "הרמתי אותה והיא שקלה 475 גרם בלבד. אמא שלי הייתה לידי אבל לבעלי לא נתתי לראות אותה כי רציתי לשמור עליו. זו הייתה פרידה קצרה נורא כי לא רציתי להיקשר יותר מדי. ואז הביאו קופסת קלקר, שמו אותה בפנים ואת הקופסה הניחו על המיטה שלי והסיעו אותי לחדר ניתוח כדי להוציא את השליה. כשהגעתי לשם לא האמנתי כשראיתי את הרופאים מניחים על הקופסא את הדפים שלהם וכותבים מבלי לחשוב בכלל מה יש בקופסא הזו. זה גמר אותי. החוויה הייתה מורכבת במיוחד, הייתי צריכה לשמור על פרטיותו של בעלי בזמן ההליך, בעוד הצוות הרפואי לא תמיד הבין את עומק הכאב והצער שאני חווה על האובדן של העוברית שלי", היא מספרת.
מהחוויה האישית הזו למדה אופיר כי רבים מהצוותים הרפואיים אינם יודעים כיצד לנהוג במצבים של לידה שקטה או הפסקת היריון. כחלק מתפקידה כמנהלת אחיות במרפאת מאוחדת בבאר שבע, היא מדגישה את החשיבות בהכשרת הצוותים והעלאת המודעות לנושא, כדי שכל מטופלת תקבל ליווי רגשי ותמיכה מקצועית ברגישות המתאימה. "צריך לדעתי להעביר לצוות המטפל סדנאות להתמודדות עם מצבים של הפסקת היריון או לידה שקטה. לתת לצוות כלים להתמודד עם סיטואציה כזאת. להתנהג לנשים ברגישות, לדבר בגובה העיניים ולא להתעלם מהסיטואציה. כמובן שיש אנשי צוות שמנתקים את הרגש כחלק מהתמודדות עם סיטואציות אבל עדיין חשוב להגיב ברגישות".
בנוסף, אופיר קוראת להורים שחווים לידה שקטה לפנות לתמיכה מקצועית ולקבל כלים מעשיים שיכולים לסייע בתקופה המאתגרת. "לא משנה כמה יגידו לך, אף אחד לא יבין את הכאב שלך באמת. אל תתייחסי לכל מה שאומרים והשתדלי לא לקחת כל דבר שאומרים ללב. יהיו משפטים כמו 'את עוד צעירה', 'מזל שגילו את המום בזמן כשעוד אפשר לטפל' ועוד כל מיני משפטים כאלה ואחרים. העצה שלי לנסות להתעלם למרות שזה מאוד קשה".
היא משתפת במה שעזר לה היה לדבר עם העובדת הסוציאלית וממליצה שתהליך העיבוד יקרה ביחד עם בן או בת הזוג. "החוויה המאוד לא נעימה הזאת תמיד תהיה חלק ממך, לפעמים יהיה יותר קל ולפעמים קצת יותר קשה אבל נסי לקבל את הכל באהבה. וקחי את הזמן שלך, לעשות מה שאת אוהבת ומה שיעשה לך טוב כדי שתצליחי להתמודד עם החוויה הנוראית הזאת".
שלושה חודשים לאחר הלידה השקטה שעברה, נכנסה אופיר להריון נוסף. "הכמיהה לילד הייתה מאז ההיריון הראשון ולכן הרגיש לי נצח עד שנכנסתי להריון. זה היה היריון מלווה בהרבה פחדים מצידי, בעיקר כשהייתי צריכה לבצע אקו לב עוברי", היא נזכרת. כשנתיים לאחר לידת בנם הבכור, נולד לאופיר ולבעלה בן נוסף "החוויה שעברתי לימדה אותי שגם לאחר אובדן כבד אפשר למצוא תקווה, להמשיך ולגדל משפחה ולחוות שמחות חדשות. אני מרגישה כמה חשוב שהצוותים הרפואיים יהיו רגישים ומודעים, ושתהיה תמיכה מקצועית למטופלות והוריהן. גם ברגעים הקשים ביותר אפשר לתת מקום כאב ולחיים שממשיכים".
