בתערוכה שנפתחת ב- 12/2/19 יוצגו היצירות של אמניות ואמנים בדואים ויהודים אשר עוקבים אחר פרקטיקות של הכנסת אורחים שמתקיימות במרחבים פרטיים, ממסדיים וציבוריים שמפגישים בין האתי לפוליטי, בין החלה של חוק להכלה מלאה. עבודותיהם בוחנות מצבי קונפליקט והיתוך שנוצרים במפגש בין שני ההיבטים בנסיונם לדור בכפיפה אחת, בבית אחד.
אמנים מציגים: חאדר ושאח, חיים מאור, זינב ג׳ריביע, פארס אבו האני, סובר לרנר, באסמה אבו חוטי, נורית שרת, טל ניסים, אמנון גוטמן, האלה אבו פאריח, ורובא אלפראונה.
התערוכה של האוצרת ליאת יהודה מביאה את נושא הכנסת האורחים הבדואית שנודעת מאז חיו הבדואים חיי נדודים במדבריות נרחבים. אז כאשר מרחק גדול הפריד בין ישובים/שבטים, מקורות מים ומזון היו נדירים ובאין שלטון מרכזי המגן על בטחונם של עוברי דרכים. הלך בודד או קבוצת נודדים קטנה ביקשו לחסות בצל אוהלו של שבט גדול שנקרה בדרכם; הם זכו למקלט, מזון ואירוח למשך שלושה ימים ושליש. הכנסת אורחים בדואית עשויה להוות גם מודל חברתי־ערכי. הפילוסוף האלג׳יראי־צרפתי ז'אק דרידה בוחן הכנסת אורחים משני היבטים עיקריים: פוליטי ואתי. ההיבט הפוליטי כולל מערכת כללים סימבולית של חוקים וסימנים הידועים למארח ולאורח. בהכנסת אורחים בדואית האורח מבשר על בואו באמצעות שיעול; המארח מכבד את האורח בשלוש כוסות קפה מר המשול לחייו של הבדואי במדבר, וכל כוס נושאת משמעות ייחודית; האורח משיל נעליו כביטוי של רצון להתארח. ההיבט האתי מתבטא בנכונות להכנסת אורחים מוחלטת: המארח מקבל את האורח ללא תנאי, מבלי שידע את שמו, זהותו או ייחוסו המשפחתי, בדומה לאִיברהִים – אברהם אבינו שהזמין שלושה "אנשים זרים״ אל אוהלו.
על בית ועל הכנסת אורחים מקומית: בעשורים האחרונים הושתו על הקהילה הבדואית בנגב תהליכי מעבר למגורים בסביבה אורבנית־מוניציפלית. ניסיון כינוס השבטים ליישובי קבע הכפופים לחוק רשות אזרחית וחילוקי דעות על בעלות של קרקעות יצרו קונפליקט סבוך. רבים מתגוררים עדיין בפזורה הבדואית בכפרים בלתי מוכרים, בבתים שניבנו ללא היתר בניה וחסרים חיבור למקורות חשמל, מים וקרבה למוסדות חינוך. סוגיית הקרקעות לא הוכרעה. בדואים החיים בנגב אינם אורחים (עוברי אורח), הם אזרחים, דיירי קבע ללא בית. עם זאת, יש ללמוד דווקא מהם מהי הכנסת אורחים, ולאמץ את הדגם האידיאלי הנמצא בבסיס תרבותם כדי לכונן בית מלא חלונות ופתחים, בית שמלבד הפוליטי יְיוּשַׂם בו גם ההיבט האתי.
