קיבוץ להב מציג: קיימות, אנרגיה סולארית ושמירה על הסביבה

אחרי 68 שנים, קיבוץ להב חוזר לייצר לעצמו את החשמל, ומוסיף חידושים טכנולוגיים בענף החקלאות, כמו השקייה ממקורות מים חלופיים. מה שהתחיל בקיבוץ בדרום, חייב להגיע לכל עיר בארץ

שימי אלטואלי 18/8/2020   

הסיפור של קיבוץ להב מתחיל ב-1952 למרגלות הרי חברון, ממש ליד הגבול עם ירדן (“הקו-הירוק”) או מה שהיה קרוי בעבר ע”י החברים בקיבוץ – “קצה העולם”.

בדיוק לפני 68 שנים, בתחילת אוגוסט, העלייה על הקרקע החלה בטקס מרשים ומכובד, אך כשהערב ירד, ומכוניות ההורים המודאגים והאורחים מכל רחבי הארץ הותירו אחריהם ענני אבק, נשארו חברי הקיבוץ הראשונים לבדם במדבר, בשדה קוצים – באמצע נתיב המבריחים בין עזה לחברון – ללא חשמל, טלפון ומים, וללא צילו של עץ בודד לרפואה.

כ-4 שנים לאחר קום המדינה, ‘המוסדות המיישבים’ החליטו למקם את הנערים בני ה-19, חברי הגרעין  הראשון של קיבוץ להב במרכז האין כלום, ודרשו מהם להסתדר בכוחות עצמם ולהפריח את השממה.

מאז ועד היום הרבה מים וחשמל עברו בקיבוץ להב, וכפי שחבר קיבוץ ותיק מספר לי, המעגל קרוב מאד להיסגר – “אם בעבר רצינו לשבור את המיתוס שאפשר להתקיים במדבר גם בלי מים זורמים וחשמל, הרי שהיום אנחנו רוצים להוכיח לכל המדינה שאפשר לייצר חשמל ולהפיק מים גם בלי חברת חשמל או מקורות”.

כל מבנה ציבורי בקיבוץ להב זוכה למתקן סולארי | צילום: CANVA

בעבר היו זמנים

אותו חבר קיבוץ פותח בפני אלבומים ישנים מהארכיון, ומספר לי איך התחילו להגיע מים לקיבוץ. “היה לנו מיכל מים גדול על גלגלים שהיה מחובר לטרקטור שלא תמיד רצה לעבוד, ואחרי נסיעה ארוכה ומטלטלת הנהג היה מגיע ליישוב עומר (אז, מושב קטן), ממלא אותו במים וחוזר ללהב ושם, בעזרת משאבה ידנית, היה מעלה את המים למגדל המים.

“את החשמל סיפקנו לעצמנו באמצעות גנרטור שלא היה עובר כיום מבחן בטיחות או תו תקן. אותו גנרטור שהרעיש כל הלילה סיפק את הסחורה והאיר לנו את שבילי העפר בין האוהלים והפעיל את המקרר”.

לאחר כמה חודשים, ושאיבות ניסיון בבארות עתיקות סביב הקיבוץ, נמצא כי ‘באר-צקלג’ (על שם העיר המקראית) מתאימה למטרה זו. המים נשאבו ממנה בעזרת אלתורי מנוע טרקטור ומשאבה, והועלו ללהב (הפרש גבהים של 100 מטר) באמצעות צינור שלושה צול באורך של שני קילומטר.

חבר הקיבוץ ממשיך ומספר לי כי לאחר 15 שנים, שנים של הפסקות מים ללא סוף והרבה צרות בקו המים החשוף שחברת מקורות הניחה עד אלינו מקיבוץ דביר, החברה נענתה לנו, וקדחה את באר המים הראשונה (‘צקלג 1’) באזורנו.

“אנחנו בקיבוץ להב, היינו בין האחרונים שלא נהנו מאספקת מים מסודרת מטעם המדינה. תחשוב שהיינו צריכים להשקות, להתקלח, לבשל, לשתות ולהאכיל את בעלי החיים שלנו עם מים שנדחפו אלינו מקיבוץ דביר בעזרת “בוסטר” עייף ששכן שם בצריף עלוב.  למי שגר בעיר, קשה להסביר איך זה היה פעם, כשלא היה לחץ מים חזק בברז, או שהבוסטר היה מתקלקל”, מספר לי החבר.

חברי קיבוץ להב מתרחצים במי הבאר | צילום: ארכיון קיבוץ להב

עד שהגיע “החשמל השקט”…

כך היה גם בנושא החשמל: קיבוץ להב היה מנותק מרשת החשמל הארצית במשך 14 השנים הראשונות לקיומו, ונאלץ לחשמל את עצמו באמצעות גנרטורים שאף פעם לא הצליחו לספק את כל דרישות המשק, והיו חשופים לתקלות. רק בשנת 1966 הגיעו אנשי חברת החשמל לקיבוץ, ופתאום נהיה שקט בלילה. “השקט הפריע את שנת החברים שכבר התרגלו להירדם כאשר בחלומותיהם הכי טובים מככב רעש הגנרטור”,  מתלוצצים בקיבוץ להב.

על קיימות ויצירת אנרגייה חלופית

כאשר המדינה אישרה לפני כמה שנים ייצור חשמל מאנרגיה סולארית, קיבוץ להב היה מהראשונים  שנרתמו לפרויקט. הבירוקרטיה, כמו גם התנגדויות שמקורן בצרות עין וחוסר הבנה, לטענת חבר הקיבוץ, האריכו את זמן הקמת הפרויקט של האנרגיה הסולארית בשדות הפתוחים של הקיבוץ.

שדות אלה מייצרים כיום כ-3.4 מגה-וואט חשמל, ובשנים האחרונות נעשה צעד נוסף לפיתוח האנרגיה הירוקה – כל הגגות של מבני הציבור והחקלאות כוסו במתקנים סולאריים, ליצירת חשמל בכמות גדולה יותר.

מתקן הביו גז בבניה | צילום: יח”צ קיבוץ להב

“אם נחזור לסוגיית המים, רק בשנים האחרונות המדינה הסכימה להשקיע כ-100 מיליון שקל להקמת מאגר אזורי בצומת שוקת, לקליטת מי השפכים הרבים העוברים דרך שדות הקיבוץ בדרכם לבאר שבע ומשם לים התיכון. השבחת המים מתבצעת באמצעות תהליכים מיוחדים ולהפיכתם לקולחין. (שפכים שעברו טיהור וטיפול עד להפיכתם למים באיכות בלתי מוגבלת בדומה לשפד”ן, כך שיתאימו לשימוש חוזר בחקלאות), מציינים החברים בקיבוץ להב.

ממאגר הקליטה המים המושבחים מוזרמים לשני מאגרים באזור, ומשם מנותבים לשדות החקלאיים. “כלומר, תחשוב על התבואות ועצי השקד והזית שאנחנו מגדלים. המים שאיתם אנחנו משקים את כל גידולי השדה הם לא מים חדשים מהכנרת, אלא מים שעברו תהליך השבחה, ובכך עושים שימוש נוסף במים שנאגרו”,  מספרים לי בקיבוץ להב.

גנרטור משתעל בשנות ה-60 בקיבוץ להב | צילום: ארכיון קיבוץ להב

מדוע חשוב לכם בקיבוץ להב לספר את סיפור הקיימות ושמירה על הסביבה?

“פרויקט המים המושבים והחשמל הסולארי נפגשים ממש בימים אלה בקיבוץ שלנו. על שני המאגרים של המים המושבים, מוקמים בימים אלה מתקנים סולאריים שיצופו מעל למים בעזרת טכנולוגיה ייחודית, וייצרו כ-8 מגה-וואט חשמל. מדובר בלא פחות מנס – מחזור של מים וניצול יעיל של אנרגית השמש, שלא חסרה פה בנגב”, מספר לי חבר קיבוץ להב אחר. 

קיבוץ להב מפעיל דירי חזירים, המייצרים הרבה מאד זבל ופסולת, שנקראים גם “פרש” בעלי חיים. כמו שלמדנו בשיעורי מדעים וטבע, הפרש הזה בעיתי לטיפול. הקיבוץ חיפש פתרונות חדשניים לטיפול בפרש, ולצורך כך נציגי הקיבוץ השתתפו בקבוצת מחקר של האיחוד האירופאי לטיפול בפרש בעלי חיים. בעקבות המחקר הבינלאומי הקיבוץ הקים מתקן ירוק לטיפול בשפכים ובונה את מתקן הביו גז.

“כבר בימים אלה אנחנו מלווים את התקנת מתקן הביו-גז החדשני בקיבוץ, שתפקידו לאסוף את פרש בעלי החיים. הוא מונע פליטת גזי חממה לאוזון, ומייצר כ- 670 קילו-וואט חשמל ירוק. מי שלא הבין – אנחנו בקיבוץ להב מייצרים חשמל מפסולת של בעלי חיים. זה הכי היי-טק שיש, במקום הכי לואו-טק שיש”, מסכמים לי בצורה מעניינת חברי קיבוץ להב.