יהודה הקטן מאושפז בבית חולים סורוקה בבאר שבע. הוא ניצל, אבל נלחם על חייו!
בואו קחו חלק במסע של תקווה! התקווה של יהודה הקטן.לתרומות לחצו כאן
מנחם ונחמי זוג בני 30, הורים לאלישבע בת הארבע וליהודה בן 11 חודשים. מנהלים חיים שלוים, עובדים לפרנסתם ומתארגנים לקראת אכלוס בדירה חדשה.
מספר ימים לפני ראש השנה התשעז נסענו לשהות שבת במושב בדרום אצל הורי מנחם. במהלך הנסיעה נתקלנו בפנצ'ר , ירדנו לשדה הסמוך מתוך הגנה על הילדים והחלפנו את הגלגל. כשרצינו למלא אותו באויר גילינו לצערינו שהסוללה בבנק החשמל שברכב התרוקנה. סיכמנו בינינו שכאשר נגיע ליעד נטעין אותה מיד כדי לא לקחת סיכון במוצש להשאר עם סוללה ריקה בתנאי שטח בשעת ליל מאוחרת.
סעודת השבת חלפה בנחת , השכבנו את הילדים לישון בחדרם ונרדמנו אף אנו.
כחלוף מחצית השעה פקחתי את העיניים למציאות אכזרית והזויה. הלול שלימיני בו שכב בשלווה בני התינוק עולה בלהבות, בזעקות אימים הערתי את מנחם שבתוך שניות זינק והוציא את יהודה, אך רק כשעמדנו באור המסדרון התחוורה התמונה לאמיתה, יהודה יקירי מפוחם כולו, פניו וכפות ידיו שחורות ומבוקעות, לראשונה לא הייתי מסוגלת לאחוז את ילדי, מהפחד ומההלם המשתק.
מה עושים כעת? הוא יראה, הוא ישמע? הוא יחיה?
אנחנו במושב קטן ומרוחק, אין שירותי רפואה סבירים, הזמן פועל לרעתינו, כרובוטים נטלנו את הילדים לרכב וזנקנו לקרב על חיי יהודה,
על חיי כולנו.
תוך כדי נסיעה יצרתי קשר עם בית החולים סורוקה ועדכנתי אותם במקרה הנורא, כך שצוות הטראומה המתין בדלתות המיון כדי לקלוט אותנו. אני רצתי עם אלישבע על ידי, לא היה בי כח לאחוז את תינוקי הטהור שהושחת בדקות בודדות עי להבות רעות ונוראות. התחננתי למנחם שיהיה חזק ברגעים הללו עבור שנינו. ובאמת שהוא היה חזק כי לא ברור לי עד היום כיצד נהג עד למיון.
מנחם ויהודה נבלעו מאחורי דלתות חדר הטראומה ואני ואלישבע נותרו הלומות מאחור. רק בצהרי היום למחרת נודע לנו שהשריפה פרצה מאותה סוללה, שהיה בה רכיב לא תקין שלא עצר את טעינתה, עד שמרוב טעינה היא התלהטה והחלה לבעור בסמוך ללול התינוק , שהיה הראשון להפגע.
את הימים שאחרי קשה לתאר, רק אומר שנלחמו על חייו למעלה משבועיים בטיפול נמרץ, ולאחר מכן כחודשיים במחלקת ילדים, כשבמהלכם הוא עובר לא מעט ניתוחים והשתלות.
כרגע המקום הנכון עבור יהודה הוא בבית חולים מיוחד לכוויות בארצות הברית, שם הוא יוכל לקבל מענה לצלקות שלא קיים בישראל, כמו חבישות לחץ מסיליקון וסוגי טיפול ניתוחים ושחזורים שונים שעדיין לא מבוצעים כאן, או שהנסיון בהם דל.
כל עוד הצלקות אדומות ודינמיות יהיה קל יותר לטפל ולשנות, ככל שחולף הזמן המצב מתקבע והשינוי המיוחל יהיה קשה יותר להשגה. מימד הזמן משמעותו ביותר עבורנו.
יהודה ניצל! ונלחם להתקדם ולהשיג מטרות שלכל ילד אחר ברורות ומובנות מאליהן, ואנחנו כאן בשבילו לתת לו את כל היכולת והכח לגדול להתפתח ולהשיג כל יעד שרק ירצה, להעניק לו שמחה תקווה וכח! אני קוראת לכל מי שירצה להצטרף אלינו למסע הארוך והמרגש הזה, מסע של חיים, מסע של אמונה ביכולות , מסע של תקווה!
בואו איתנו, יוצאים לדרך! לתרומות לחצו כאן