תוכן שיווקיהקורונה לא הולכת להיעלם בקרוב, ושנת הלימודים שנפתחה לאחרונה נראית כהמשך ישיר לשנת הלימודים הקודמת, שהייתה רווייה בבעיות וצורך לספק פתרונות בתנאים קשים. שוחחנו עם נורית לאמעי, לשעבר קצינה בדרגת סא״ל והיום מורה בתיכון, כדי להבין מה צריך לשנות בבגרויות שעורך משרד החינוך, לשם הבטחת עתיד טוב לצעירים שלנו
מאת שמעון עופר תאריך 9.11.2020
שנת תשפ״א במערכת החינוך רק נפתחה, וכבר החלו התלונות והטענות כנגד פתיחתה ״המוקדמת לכאורה״. רק בימים אלו חוזרים ללימודים אחרי הסגר ה-2, ועדיין מדובר רק בחלק ממערכת החינוך, כאשר אי הוודאות לא מרפה לרגע. לפי נורית לאמעי, נכון היה לפתוח במתווה החינוך של השר גלנט. עם זאת, כדי שהשנה הזו והשנים הבאות לא ילכו לאיבוד, ישנם צעדים שמשרד החינוך יכול לבצע בבגרויות של בתי הספר התיכוניים.
נורית לאמעי: ״הנושא של בגרויות במדינת ישראל הוא אחד הנושאים הרגישים ביותר לקורונה. בשנת הלימודים הנוכחית, תלמידים נאלצים ללמוד לבגרות בתנאים שלא היו קיימים לפני כן, ומשרד החינוך לא היה ערוך לכך. מדוע? כי בעצם כל המערכת בנויה כך שתלמידים לומדים את החומר במנות קטנות לאורך שנה שלמה, ונבחנים על החומר בסוף השנה. עם זאת, האילוצים השונים והקפסולות פגעו משמעותית בכמות ימי הלימוד העומדים לרשות המורים, ולא מעט גם באיכות החומר המועבר לתלמידים.לכאורה, אפשר להחליט ללמד פחות חומר, ולקיים בגרויות בהתאם במתכונת מצומצמת יותר. עם זאת, כאשר התלמידים הללו יצטרכו להתמיין לצבא ליחידות מודיעין, או ללכת ללמוד תארים ריאליים באוניברסיטה, מה הם יגידו? שלבית הספר לא הייתה אפשרות ללמד אותם? את 8200 לא מעניין שהמועמד שלהם לא למד טוב בגלל שהייתה קורונה. תלמידים משנות לימוד אחרות יחזיקו ביתרון לא מוצדק עליהם״.
לנצל את ההזדמנות
המערכת לא הגיבה לקורונה בנושא הבגרויות?
נורית לאמעי: ״זה לא נכון שהמערכת לא הגיבה. למשל, בשנה שעברה כבר הוחלט שבחלק מן המקצועות תהיה ״בגרות פנימית. למה הכוונה? חלק מהמקצועות ייבחנו בבית הספר, והציון שבית הספר יעביר לתלמידים יהיה ציון הבגרות הרשמי שלו במשרד החינוך. לא מדובר בצעד ללא מחלוקות: מצד אחד, יש חשש שבתי הספר יעלו את הציונים של עצמם, כדי להציג נתוני בגרות חיוביים יותר. כמו כן, יש חשש שמשקעים אישיים בין מורים לתלמידים ישפיעו על הציון שהתלמידים יקבלו. בכלל, מערכת החינוך ומשרד החינוך מסתכלים על הכלי הזה מאד בחשדנות״.
״מצד שני, האם יש ברירה אחרת בחלק מן המקצועות?״ אומרת נורית לאמעי. ״לאור מצוקת הזמנים ושעות הלימוד, וההבדלים בין בתי הספר השונים מבחינת המשאבים ורמות ההספק, יתכן ולא הייתה ברירה. בשנה שעברה למשל, צה״ל כבר דחה את מחזור גיוס יולי בשל הדחייה במועדי הבגרויות של התלמידים. בגלל זה אגב כל כך חשוב לתקן את הבגרויות: המערכת הזאת של הבגרויות כל כך רגישה וחשובה. לפגיעה בה יש משמעויות על סד״כ של הצבא, על רמות הסטודנטים באוניברסיטה, ואיכות הצעירים של ישראל אל מול מדינות אחרות במירוץ לחדשנות והמצאות״.
״נשאלת שאלה אחרת: אולי לא כל הבגרויות הקיימות הללו נדרשות?״ אומרת נורית לאמעי. ״כבר שנים שמדברים על רפורמה בבגרויות במערכת החינוך. בזמנו למשל, שר החינוך דאז שי פירון, הציע רפורמה בבגרויות, כך שחלק מן הבגרויות יומרו בעבודת הגשה, חלק מן הבחינות יבוטלו, ואילו ההצעה המשמעותית ביותר הייתה באופן שבו תימדד הקבלה לאוניברסיטה, על בסיס מתמטיקה, אנגלית ואזרחות או לשון בלבד. כל שר חינוך חדש שמגיע, יוזם רפורמה, ולא מספיק ליישם אותה עד שמחליף אותו שר אחר.
למרות זאת, אני חושבת שכן נדרשת רפורמה, אבל לעשות שינוי מחשבתי אמיתי של המערכת, כך שהיא תעסוק יותר בחינוך ופחות בהוראה. תחשבו על זה: אולי הקורונה היא קריאת ההשכמה הנדרשת לביצוע הרפורמה בבגרויות. במקום שנחשוב על בתי הספר בתי חרושת לציונים, נחשוב עליהם כמקום שעיקר הפעילות בו היא חינוך והקניית כישורי חיים. אפשר למשל לקחת חלקים מן ההצעה של פירון: הפחתת הבגרויות והתמקדות בחלק מן המקצועות, יכולה לעזור למערכת בזמנים הללו: חלק מן הזמן העודף שמוקדש כיום לחלק מההכנה לבגרויות שיבוטלו, נעביר לבגרויות במתמטיקה ואנגלית, וכך הרמה שם לא תיפגע״.
נורית לאמעי: ״עשו כבר עשרות רפורמות במערכת החינוך. בסוף, אין מנוס מלשנות את שיטת הלימודים בישראל. גם אם הקורונה תיגמר מחר, לא נוכל לחזור אחורה. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. משרד החינוך עוסק יותר מדי בשינון ידע ופחות מדי בשאלות של הבנה והשלכה. הרי ידע הוא פחות חשוב מבעבר: הידע זמין לנו בכף ידנו, הבעיה היא לסנן את הידע ולדעת מה חשוב. בתי ספר צריכים ללמד את התלמידים יותר איך לחשוב: רק ככה דור העתיד שלנו יישאר מוביל ותחרותי בעולם גלובלי.
״הדברים הללו חשובים לחייהם של הילדים בכל דרך שיפנו״ אומרת לאמעי. ״לפעמים יש תלמידים שאומרים לי: מה אני צריך ללמוד את זה, אני לא רוצה ללכת לאוניברסיטה בכל מקרה. לתלמידים האלה אני אומרת: אני זורמת איתך, אל תלך לאוניברסיטה. אבל מה תעשה? תפתח עסק? גם לזה צריך ידע. בית הספר צריך להיות יותר המקום הזה שמכין אותנו לחיים. אם אנחנו מסתכלים על בני ה-20 של היום, הם מעט יותר ילדותיים ופחות מוכנים מבני ה-20 שהיו בעשורים הקודמים. אז חבר׳ה צעירים היו קונים דירות ופותחים עסקים. היום בני ה-20 דוחים את החיים שלהם, מחפשים לטייל ומרגישים שיש להם המון זמן. לכן אני חושבת שבעידן של האינטרנט, הקניית ידע הרבה פחות חשובה. מה שבאמת חשוב, הוא להכין את התלמידים לעולם האמיתי, והשינוי הזה צריך להשתקף באופן שמערכת החינוך עושה בגרויות״.
