'נגב קרמיקה' בניהולה של אפריקה ישראל השייכת ללייב לבייב נקלעה לחובות של מיליוני שקלים לבנקים ולגופים מוסדיים נוספים שהגיעו לממדים מפלצתיים. זאת בשל התנהלות כושלת של החברה וניהול המפעל. בעקבות כך, החברה נכנסה להקפאת הליכים וחרב פיטורין ריחפה מעל ראשי מאות עובדים ואיימה לגדוע פרנסה של מאות משפחות בראשון לציון, ירוחם וברחבי הארץ, בהן פזורות החנויות של 'נגב קרמיקה'.
בגיל 12 היה יצחק מויאל כל יום בצהריים מביא לאבא שלו אוכל למפעל "נגב קרמיקה" בירוחם , מקבל ברכה וחוזר הביתה @ לפני כשנה נקלע המפעל לקשיים ועמד להיסגר ומויאל כיום יו"ר הסתדרות הבניין והעץ סגר מעגל כשהצליח למנוע סגירתו: "אני קורא לקבלנים חברות בנייה לרכוש כחול לבן מ'נגב קרמיקה' כדי שמשפחות לא ייזרקו לרחוב"
מבחינתי, המשך הפעלתו של מפעל 'נגב קרמיקה' ורכישתו על ידי משקיעים חדשים, קבוצת קרן ויולא הוא סגירת מעגל מרגשת עבורי. כילד בן 12 אמא שלי הייתה מכינה תיק אוכל הייתה נותנת לי להביא לאבא שהיה עובד במפעל נגב קרמיקה בירוחם, שהוא היה מבין מייסדיו. מהבית הייתי עושה את כל הדרך עד למפעל נכנס ומביא את האוכל לאבא, שהיה מברך אותי. כך כמעט כל יום בצהריים אחרי שהייתי שב מבית הספר. המפעל הזה פירנס את משפחתי ועשרות מתושבי העיר ירוחם.
להיות זה שהצליח למנוע את הסגירה בכוחות משותפים עם העובדים ועם המשקיעים החדשים, זה פשוט ריגש אותי. לשוב למפעל כיו"ר הסתדרות הבניין ולנהל עם ההנהלה מו"מ, להסתובב במפעל ולהגיע לפינה בא אבי היה עובד ולשם הייתי מביא לו את האוכל הייתה עבורי התרגשות גדולה. הזכות הגדולה שדווקא במשמרת שלי הייתה לי האפשרות להציל את המפעל שאבא עבד בו. הייתי שמח אם אבא שלי היה היום חי והיה רואה איך הבן הקטן, מצליח למנוע את סגירתו של המפעל, היה מאושר עד השמיים.
לשמחתי, הגיעה קבוצת משקיעים, 'קרן ויולא', שרכשה את החברה, שנכנס לחובות אדירים והחליטה להעמיד את החברה והמפעל על הרגליים. בצל החשש הכבד שקינן בליבי שהמפעל ייסגר עשינו מהלכים והיינו שותפים גם בבית המשפט בהליכי ההקפאה והמכירה של החברה והמפעל. דרשנו להיות שותפים להתנהלות ולוודא שמי שרוכש את המפעל אכן יקים אותו מחדש על הרגליים והעסקת העובדים תהיה חלק בלתי נפרד מהרכישה.
קיבלתי אור ירוק ותמיכה בלתי מסוגיית מיו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן ובסיוע ראשי המרחבים בהסתדרות ומהעובדים וביחד מול ההנהלה החדשה בנינו מערך של אמון הדדי. חתמנו הסכם ועשינו מאמצים אדירים על מנת שהמשקיעים יתנו אמון בעובדים ולהיפך כדי להרים מחדש את המפעל בירוחם.
תודה גדולה ומיוחדת לכל ההצלחה אני מבקש לומר על יו"ר הוועד הארצי, מיכאל אלעזרא, ולחברי הוועד הארצי שנתנו בי אמון עיוור. הם הבינו את המצב הקשה ופעלנו יחד עם ההסתדרות עקב בצד אגודל, בלי מהומות ובלי איומים. בדרך נכונה שקטה שהוכיחה את עצמה.
800 עובדים ישירים יש במפעלים בירוחם ובראשון ועוד 400 שעובדים באופן עקיף בנגב קרמיקה. המפעל בירוחם מעסיק 150 עובדים בעלי משפחות ונחשב לאחד המפעלים המפרנסים את היישוב. בראשון לציון, יש את המרלוג, ששם ממוקמים המחסנים ויש את החנויות המפוזרות בארץ.
אם חלילה היה המפעל בירוחם נסגר, זה היה נזק בלתי הפיך ליישוב. 150 משפחות היו נזרקות לרחוב ולמעגל האבטלה. זה היה הורס משפחות ופוגע בעתיד היישוב. עשינו הכל על מנת לא להגיע למצב הזה ואני שמח שהצלחנו.
אני חייב לציין לטובה את המשקיעים החדשים ואת הבעלים, שהדבר הראשון שעשו לבקשתנו היה להקים חדר אוכל חדיש ונורמלי לטובת עובדי מרלוג בראשון לציון. מהלך לא מובן מאליו, שמשדרג את תנאי העובדים. מהלך ערכי וציוני, של חברה עסקית שרואה גם את טובת העובדים כמשאב הכי חשוב בחברה.
נכון להיום, הסימנים מראים שהמפעל בדרך החדשה, מתאושש. על מנת לתת למפעל עוד חיים כדי שימשיך להעסיק עובדים אני פניתי ונפגשתי עם המון גופים, כולל נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש ואחרים ואני יוצא בפנייה לחברות הבנייה, קבלנים ותושבים לרכוש מנגב קרמיקה. מדובר במפעל היצרני היחידי במדינת ישראל ועלינו כמדינה, שערבה זה לזה לרכוש כחול לבן. גם איכות טובה וגם מעשה ציוני טוב והכי חשוב לסייע לשמירת פרנסת מאות עובדים בישראל.
