נחל לכיש הוא גם נוף לפיקניק וגם בית גידול לעופות מים, צבי ביצות וצמחיית גדות. הסיפור הוא לא רק שיקום סביבתי, אלא איך שומרים על טבע שמתחכך כל יום בעיר ובתיירות.
מי שמגיע לטיילת בפארק לכיש באשדוד רואה מדשאות, ספסלים, שבילים ונוף פתוח. אבל מצדו האחר של המראה המטופח מתקיימת מערכת הרבה פחות מסודרת: בתי גידול לחים, קנים, עופות מים, דו-חיים וצבים. זה לא פארק שבו כל פרט נשתל במקום שנבחר מראש. זה נחל שבמשך שנים הושפע מזיהום ומפיתוח, והעיר מנסה לאפשר לו לתפקד גם כמערכת טבעית וגם כמקום בילוי לתושביה.
לפי המידע שמפרסמת עיריית אשדוד על הטבע העירוני, גדות נחל לכיש כוללות קטעים טבעיים וקטעים שעברו הפרעה. בין צמחי הגדלות בולט הקנה המצוי, ובקבוצות אקליפטוסים לאורך הערוץ מתקיימות מושבות לינה ודגירה של אנפות. העירייה מדווחת גם על צב ביצות, מיני דו-חיים, נמיות, שועלים ותנים. הרשימה הזאת אינה הבטחה שכל מבקר יראה את בעלי החיים הללו בטיול יחיד; היא מצביעה על מגוון בתי הגידול והצורך להגן עליהם.
לנחל יש זיכרון פחות נעים. בחורף 1991–1992, על פי תיאור עיריית אשדוד, הוא עלה על גדותיו וגרם להצפות ונזקים. ההצפות והזיהום היו חלק מן הרקע למהלכי שיקום שהחלו ב־1996 בשיתוף העירייה, גורמים ממשלתיים ותעשייה מקומית. זהו מידע היסטורי, לא נתון עדכני על איכות המים היום. דווקא ההבחנה בין עבר להווה חשובה: שיקום נחל הוא תהליך מתמשך, וכל טענה שהמים מתאימים לפעילות מסוימת מחייבת תוצאות ניטור עדכניות.
הפארק הוקם בגדה הדרומית-מערבית, באזור שבין הנמל לשפך הנחל. על גדותיו נבנתה טיילת, ועם הזמן נוספו פעילויות פנאי. במקביל, סביבת השפך משמשת תחנת עצירה לעופות נודדים בחורף ובעונות המעבר. עבור ציפור שחוצה מרחקים גדולים, רצועת מים וצמחייה ליד עיר יכולה להיות מקום לעצור ולאגור כוח. כשהאזור כולו עובר פיתוח, הצורך בשטחים שאינם מוארים ומופרעים ללא הרף אינו פרט שולי בעיצוב הפארק.
בעירייה מציינים גם מין פולש שנצפה באזור, צב אדום אוזן. ההופעה שלו ממחישה בעיה שנפוצה בגופי מים עירוניים: בעלי חיים שהוחזקו בעבר כחיות מחמד עלולים להגיע לטבע, להתרבות ולדחוק מינים מקומיים. מי שמבקר בנחל יכול לסייע דווקא באמצעות הימנעות מהאכלת בעלי חיים ומהשלכת חיות מחמד למים. גם פעולה שנעשית מתוך רצון טוב עשויה לשבש את היחסים בין המינים.
מעניין להשוות בין שני סוגי המרחב הקיימים לאורך הנחל. מצד אחד, מדשאות ופינות ישיבה נותנות לתושבים מקום לצאת אליו אחרי העבודה. מצד אחר, גדה עם צמחייה פראית, בוץ וקנים עשויה להיות חשובה יותר לקינון ולמחסה. אין סיבה לדרוש שכל הפארק ייראה כמו שמורת טבע סגורה, אבל גם לא להפוך כל מטר של נחל למשטח דשא עם תאורה. השאלה היא היכן נכון להנגיש והיכן נכון להשאיר מרחב לבעלי החיים.
הניטור הוא החוליה שמחברת בין חוויה ציבורית ובין מדיניות סביבתית. עיריית אשדוד מפרסמת עמוד מידע על דיגום מי נחל לכיש, אך הנתון המוצג שם ומצוין לעיתים ברשת מתייחס לבדיקה שנערכה בנובמבר 2021. אין להשתמש במספר היסטורי כזה כדי להבטיח שהמים מתאימים היום לשיט או למגע. לפני שממליצים על פעילות מים, צריך לבדוק הודעה עדכנית של הרשות המפעילה ואת תנאי הבטיחות.
מה אפשר ללמוד מכך בעיר חוף עם נמל ותעשייה? שהיחסים בין עיר לנחל אינם משחק סכום אפס. אפשר לצעוד לאורך המים, ללמוד על ציפורים ולהציע בילוי למשפחות, בלי להתעלם מן האחריות להפחתת זיהום, לשמירה על צמחייה ולהגנה על בתי גידול. אם ילד בא לראות אנפה והנחל עדיין נותן לה מקום לנוח, זה אינו הישג של אטרקציה חדשה אלא של בחירה מתמשכת לא לבטל את הטבע לטובת הנוחות בלבד.
הנחל לא צריך להיות 'מושלם' כדי להיות יקר ערך. דווקא האפשרות לפגוש מקום שיש בו גם טבע פראי וגם עקבות התערבות אנושית מעוררת עניין. המבחן של אשדוד יהיה האם תצליח להמשיך לנהל את שני הצדדים באחריות, בלי להציג שטח מטופח כסימן מספיק לבריאות המערכת האקולוגית.
אקי בן שחר הוא כותב ועורך את "מאחורי הכותרות", מיזם תוכן עצמאי העוסק באקטואליה, חברה, ביטחון, כלכלה ונושאים ציבוריים מזווית פרשנית ואישית.
