יותם בר נתן, סטודנט שנה ד' להנדסה כימית ומנהל "בית הבירה" בעיר העתיקה בבאר שבע, הפך את מקום עבודתו למעבדה חיה במסגרת פרויקט הגמר שלו. בשילוב בין מדע לבישול בירה, ביקש יותם לענות על שאלה מסקרנת: האם החיך האנושי מצליח לזהות מרירות בבירה בדיוק כמו מכשירי המדידה במעבדה?
בין הדי הפיצוצים והמתח המבצעי, יש מי שמנסה להזכיר לנו את הטעם של השגרה הישראלית. יותם בר נתן, סטודנט שנה ד' במחלקה להנדסה כימית בקמפוס SCE בבאר שבע, מצא דרך מקורית לשלב בין התואר האקדמי לבין העבודה היומיומית שלו ב"בית הבירה" מוסד מקומי אהוב בעיר העתיקה.
הכל התחיל כשראשת המחלקה, פרופ' אריאלה בורג, הציעה ליותם לבצע את פרויקט הגמר שלו בתחום העיסוק שלו. יותם, שמנהל את המקום וחובב בישול בירה מושבע, החליט לחקור את אחד המרכיבים המסקרנים ביותר במשקה: המרירות.
תחת הנחייתם של ד"ר יורם שוטלנד ופרופ' דורית תבור, יצר יותם 12 סדרות בישול שונות. בכל סדרה נבחנו פרמטרים שונים, בהם זני כשות מרחבי העולם, טמפרטורות השרייה וזמני בישול, במטרה להבין כיצד חומצות האלפא המופקות מהכשות משפיעות על רמת המרירות בבירה.
רגע לפני שיצאה מדינת ישראל יחד עם ארה"ב למבצע "שאגת הארי", הפך "בית הבירה" לזירת ניסוי חברתית. 30 טועמים הגיעו למקום לטעימה עיוורת מבלי לדעת מה הם שותים. המטרה: לבדוק האם החיך האנושי מצליח לזהות את ההבדלים המדעיים בין הבירות.
התוצאות היו מסקרנות: בעוד שבמעבדה הצליח המכשור למדוד במדויק את רמת המרירות באמצעות מדידת אורך גל האופייני לחומצות איזו-אלפא, בקרב הטועמים התמונה הייתה מורכבת יותר. למעט דגימה אחת שעליה הסכימו רוב המשתתפים כי אינה מרירה כלל, ברוב המקרים חוויית הטעימה הסובייקטיבית הייתה שונה מהמדידה המעבדתית.
הפרויקט, שמחבר בין האקדמיה של באר שבע לבין חיי הלילה של העיר העתיקה, מדגים כיצד מחקר מדעי יכול לצמוח מתוך חיי היומיום – ואולי גם להזכיר לכולנו את הרגעים הפשוטים של שגרה, שאליהם כולנו מקווים לשוב.
ב- SCE בירכו על היוזמה המשלבת מצוינות אקדמית עם חדשנות ויצירתיות מקומית. לחיי יותם, לחיי פרויקט הגמר- ולחיי ימים שקטים ורגועים לכולנו.
