מילים ומחשבות בעקבות הקורונה
אוצרת: מיכל שמיר, ראש בית הספר לאמנות במכללה האקדמית ספיר
ביום חמישי האחרון (21.5) נפתחה התערוכה החדשה – “אטביזם” של האמן אסף רהט נפתחה בגלריה של בית הספר לאמנות במכללה האקדמית ספיר. התערוכה תתקיים עד ה-15.6.2020. התערוכה, שאותה אצרה מיכל שמיר, ראש בית הספר לאמנות במכללה האקדמית ספיר עוסקת במושג “אטביזם” שהפך רלוונטי בימים אלו ונוספו לו מילים ומחשבות בעקבות הקורונה.
אסף רהט: הקורונה אילצה אותנו להישאר בבית, לחזור לחוויה של המשפחה הגרעינית האינטימית, בכל שעות היממה. מצב שיש בו מן הכפייה והאי נוחות לפעמים. התקשורת עם העולם החיצון: העבודה/ההוראה, המשפחה המורחבת, החברים, נעשתה ברובה באמצעות, Zoom WhatsApp ושאר אמצעים טכנולוגיים. אמצעים שהתחילו לחדור לחיים שלנו גם כך, אבל עתה הודגשה ביתר שאת.
הפער בין אינטימיות המפגש הלחוץ והקלסטרופובי לעיתים עם בני המשפחה האהובים בחלל הבית הקטן 24 שעות ביממה, לעומת הדיאלוג המנוכר והמרוחק באמצעות המחשב והטלפון הסלולרי, הדגיש את הפער העצום בין הצורך האנושי למגע גופני, חומרי, תקטלי, בלתי מתווך, מתוך מצב של בחירה – לבין תקשורת ממוסכת מרוחקת שמצליחה לגשר על פני מרחקים פיזיים ולעיתים אף מנטליים אך נשארת נטולת ניואנסים, סאב טקסט ובעיקר נטולת מגע חושי.
בתקופה זו, מצאתי את עצמי רוכב על אופני בתל אביב לסטודיו כאחוז דיבוק ממהר להגיע למקום בו אוכל למלא את החסר בצורך במגע חומרי וחושי ובמרחב אישי שקט המאפשר את חופש הדמיון היצירה. הסטודיו כהרחבה לחלל הביתי והמנטאלי נשאר עבורי טרטוריה בלתי מתווכת שבה ניתן להיפגש עם דימויי גוף וחומרי גלם ראשוניים אשר המגע איתם מאפשר לחקור את אותה אינטימיות ראשונית של תקשורת עם עצמך בואך העולם. הראשוני ביותר והאישי ביותר עבורי הוא גם האוניברסאלי ביותר.
המושג “אטביזם” אותו בחרנו מיכל ואני כשם לתערוכתי ימים ספורים לפני פרוץ המגפה הפך אקטואלי עבורי במובן הכי בסיסי והישרדותי, מושג זה מחזיק עבורי את תשוקתי הבסיסית ליצירה, כביטוי למגע ראשוני עם חומרי גלם פשוטים ונגישים המאפשרים מפגש עוצמתי בין גוף חומר ונפש. החזרה לאחור, לכאורה, אותה נסיגה אבולוציונית היא למעשה התכנסות פנימה אל תוך עצמך.
מיכל שמיר, אוצרת התערוכה: עבודותיו של אסף רהט עשויות כולן מחומרים “לא אמנותיים” חומרים ראשונים פשוטים יום יומיים. ילידיים משהו. חומרים הנמצאים בכל מגירת שולחן של גננת או מורה. חוטי תפירה חבלים פרומים, חוטי שפגט דבקים שונים שאריות של חדרי מלאכה. אלו בטח לא החומרים “הגבוהים” בהם משתמשת האמנות היום – צבעים מיוחדים, חומרי יציקה מורכבים וטכנולוגיות מתוחכמות
בתחום מדעי החברה והאנתרופולוגיה, האטביזם מתאר חזרה של חברה אנושית לדפוס התנהגות או חשיבה שהיו מקובלים בעבר ונעלמו. לעתים קרובות מקושרת תופעה אטביסטית ל”נסיגה אבולוציונית” (למשל תינוק שנולד עם זנב, או דולפין שמצמיח רגליים)ונתפסת כשלילית או כנסיגה למנהגים ברבריים (התפרצויות של התנהגויות אלימות)
לעומת זאת הסופר והעיתונאי האנטר ס. תומפסון, מציג דווקא גרסה חיובית המתארת את הנסיגה האבולוציונית כמשהו שהוא לעתים יפה ויש כמיהה לחדשו ולחזור אליו. משהו שידענו, הכרנו, התרגלנו ואהבנו, משהו שהיה כמעט מובן מאליו אך חלף מן העולם.
“האתגר האטבסטי” או החוויה האטבסטית הם מעין תזכורת למשהו ששכחנו או השארנו בעבר. זו תחושה ש”העולם החדש” רץ מהר מידי קדימה ומותיר מהות חשובה מאחור.
אתגר אטביסטי, למשל, זה לקיים פגישה או ארוחה במסעדה עם קשב מלא לנמצאים במקום, ולא לטלפון החכם. או להבין שמכתב שנכתב בעט על דף שורות צהוב ונחתם במעטפה של דואר אוויר לעולם יכיל געגועים ואמת שאף אי-מייל לא יוכל להכיר.
התערוכה הזו של אסף רהט המציעה הרהור בנושא, היא תערוכה אינטימית המזמינה את הצופה לקחת פסק זמן מההמולה בחוץ ולבדוק האם אכן שכחנו משהו.
פרטי התערוכה:
אטביזם –
5.6.2020-21.5.2020
גלריית בית הספר לאמנות במכללה האקדמית ספיר.
בימי א’-ה’: משעה 8:00 עד 18:45
בימי ו’: משעה 8:00 עד 11:45
ביום רביעי ה- 27.5.2020 בשעה 14.30 נקיים שיחה עם האמן בגלריה
הקהל מוזמן אך בהתאם להנחיות מספר המשתתפים מוגבל.
