בשבועות הקרובים תתכנס ועדת עילם (הוועדה הבינמשרדית הבוחנת את תכנון תשתיות התעופה העתידי של ישראל) ותמסור את המלצותיה לממשלה בנוגע למיקומו של שדה התעופה הבינלאומי השני של ישראל.
פתרון ארוך טווח ובר קיימא עבור מדינת ישראל ומענה לאתגרי הפיתוח והמשילות בנגב מחייבים את הקמתו של שדה התעופה בנבטים.
לצערי, פתרון ברור מאליו זה, לגביו מתקיים קונצנזוס רחב בין ראשי הרשויות בצפון ובדרום, ארגוני חברה וכלכלה וגורמי אקדמיה ומקצוע מכלל התחומים הרלוונטיים אינו ברור לכולם כשההתנגדות הינה בעיקר "מטעמי ביטחון".
חוסר היציבות הפוליטי והשלטוני עשוי חלילה להוביל למצב בו נאבד את הזדמנות המאה לשיקום ופיתוח הנגב ולמענה ארוך טווח וצופה פני עתיד לאתגרי התחבורה האווירית של המדינה ופיתוח הנגב כאחד, אם לא יתעשתו מקבלי ההחלטות ויקבלו החלטה 'בן גוריונית' אמיצה המציבה את אתגרי הפיתוח, החברה, התחבורה, הכלכלה והדמוגרפיה של מדינת ישראל ואזרחיה מעל לכל שיקול אחר. כל החלטה אחרת תהווה החלטה לטווח קצר ובכיה לדורות.
לא בכל יום אנו פוגשים פרויקט אסטרטגי בסדר גודל מגה-לאומי, כזה שישפיע באופן מהותי על עתיד המדינה והנגב במגוון היבטים כלכליים, חברתיים, דמוגרפיים ועוד. למרות קיומן של הסכמות רחבות וקונצנזוס נדיר בין ראשי הרשויות בצפון ובנגב, גורמי מקצועיים כגון כלכלנים, מומחי תעופה אזרחית וחוקרים שבחנו את הסוגייה לעומק, עדיין קיימת התנגדות להקמת שדה התעופה בנבטים מצד צה"ל, חיל האוויר ומשרד הביטחון עמה מתיישרים חלק ממשרדי הממשלה. התנגדות זו היא שמונעת את קבלת ההחלטה וכמקובל במחוזותינו, על אף היותה שיקול יחיד כנגד מגוון רחב ומכריע של שיקולי נגד לאומיים אזרחיים, עשויה לסכלה בסופו של יום.
כשמדברים על שדה תעופה בינלאומי בנגב חייבים להבין את המשמעויות, שציינו רבים וטובים ממני: ברמה המקומית מדובר במקור תעסוקה ל 50,000 עובדים בנגב, הטסת השכר הממוצע בנגב והשוואתו ליתר המדינה, הגדלת התוצר המקומי ב 60%, הגדלת ההכנסות מארנונה של כלל הרשויות מסביב, הגדלת המדד החברתי – כלכלי במזרח הנגב, צמצום הפשיעה והגדלת המשילות באזור.
ברמה הלאומית בעיית התחבורה האווירית כבר כאן, לא מדובר בבעיה עתידית. מדינת ישראל החליטה כבר לפני יותר מעשור שכשיחצה מספר הנוסעים את רף 12 הנוסעים בשנה יוקם שד"ת בינלאומי נוסף. כיום המספר יותר מפי שניים וטרם התקבלה ההחלטה. מדובר בפתרון היחיד שיספק מענה בר קיימא לאתגרי התחבורה האווירית של מדינת ישראל לחמישים השנה הקרובות, ללא הגבלה כלשהי על אורך המסלולים, גודל המטוסים, מספר הנוסעים בכל נקודת זמן, יעדי הטיסה וכיו"ב ולמרבה הפלא, על אף היותו רחב, גדול ועדיף ביחס לכל חלופה אחרת פתרון זה הינו הזול ביותר וזמן מימושו הקצר ביותר, 5 שנים לעומת 15, שכן בפתרון זה לא יידרשו הפקעת קרקעות, טיהור קרקעות, פינוי בינוי קיים ותשלומי פיצויים וכל התשתיות כבר קיימות. לא בכדי כבר רשויות המנדט הבריטי סימנו את המיקום כאידאלי עוד טרם קום המדינה.
כל עיכוב משמעותו החמרת העומסים הבלתי נסבלים בנתב"ג ועוד שנים רבות של עמידה בתורים אינסופיים בדרך לחופשה. והנגב? ימשיך לשווע לפתרון יסודי וכולל לבעיותיו הרבות בתחומי התעסוקה, איכות החיים, תשתיות ופיתוח עתודות השטח הלא מנוצלות.
ונקודה חשובה נוספת שצריך להבין ושקשורה ליוקר הדיור וליוקר המחיה. תפיסת קרקעות במרכז משמעותה מניעת הקמתן של עשרות אלפי יחידות דיור ושטחי מסחר ותעסוקה באזור שהולך והופך לאחר הצפופים בעולם ושמחירי הדיור בו הינם מהגבוהים בעולם. לעומת זאת הקמת שדה התעופה בנגב, המהווה כמעט 2/3 משטחה של המדינה, תאפשר לא רק הפניית קרקעות באזורי הביקוש לדיור, אלא גם הרחבת הבניה ומשיכת אוכלוסייה חזקה ואיכותית לנגב. Win-Win.
כמי שעומד בראש המועצה התעשייתית נאות חובב, המעסיקה למעלה מ-11,000 מתושבי הנגב, אני מבין את עוצמת ההשפעה של שדה תעופה בינלאומי על הפיתוח הכלכלי של האזור. המספרים מדברים בעד עצמם – לפי הערכות של פירמת רו"ח BDO , שדה בינלאומי בנבטים יביא לגידול של כ 50,000 משרות חדשות ישירות ועקיפות במספר מעגלי תעסוקה סביב נמל התעופה. גם למועצה שלנו יש תוכניות גדולות לשיתוף פעולה עם המתקנים שיקומו בשדה החדש וסביבו. חיבור מסוף הרכבת של המועצה עם שדה התעופה יקדם את הקמתו של אקוסיסטם כלכלי תעשייתי חזק ויציב בנגב. המיקום הגיאוגרפי הייחודי של השדה שמרוחק מכל ישוב גדול בסביבה, יצור תמהיל ייחודי ואטרקטיבי ביותר לענפי התעשייה והשירותים השונים.
"בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו", אמר רה"מ לשעבר, דוד בן גוריון לפני 67 שנים בנאום "משמעות הנגב" המפורסם אחרי שהדהים את כל המדינה ופרש מראשות הממשלה. זו שעת המבחן של כולנו. אסור לנו להמשיך ולהתבסס על שיקולי ביטחון בלבד בקבלת החלטה אזרחית גורלית כל כך למדינה. שיקולי הביטחון אינם חזות הכל, חשובים ככל שיהיו, וחוסנה החברתי והכלכלי של החברה הישראלית, על כל מגזריה, הינו מרכיב ביטחון שאינו פחות חשוב מכל מרכיב אחר.
אני קורא למנהיגי המדינה לגלות אומץ לב מתוך ראיה רחבה ומרחיקת ראות לעתיד ישראל ולקבל את החלטת המאה, החלטה שתיכנס לספרי ההיסטוריה.
